מהות הרגיונליזם ואגן הים התיכון

פרופ' ארנון סופר

החוג לגאוגרפיה, אוניברסיטת חיפה

מקור: אוניברסיטת חיפה, יום עיון בנושא הים התיכון כרגיו, חיפה, 01.12.1998

מטרת המאמר להבהיר כמה מושגי יסוד הקשורים בחקר האזור (הרגיון) עם השלכות לחקר אגן הים התיכון.

הגאוגרפיה רואה במושג רגיון (אזור) כאחד מעמודי התווך של המקצוע יותר מבכל דיסציפלינה אחרת.

במשך מאות ואלפי שנים מאז אריסטו, סטרבו ועד לאמצע המאה ה20- תיאור האזור היה בעצם תמצית העבודה הגאוגרפית ונתן לה את היוקרה המתאימה (1967 .(Minshull, לא כך מאז שנות הארבעים ואילך כאשר מרכז הכובד בחקירה הגאוגרפית עבר לשיטות הכמותיות, לשיטות המחקר הנהוגות במדעי הטבע ואחר כך אומצו במדעי החברה (1977 (Capman,.

ככל שגברה ההשפעה של הגאוגרפיה האמריקאית כך תקפו את חקר הרגיון יותר ויותר ובעיקר את תחום הגיאוגרפיה הרגיונלית ששמה לה למטרה לתאר ולחקור חבליס שונים של העולם.

למרות העובדה שלספרות הרגיונלית היה ויש ביקוש יותר מלכל תחום אחר, וכי לצבור המשכיל בעולם היתה ציפיה שהגאוגרפיה תטפל בתיאור הרגיונלי, הלך המקצוע ונדחק לשוליים לפחות במשך כ 50-40- שנה ((Hart, 1983. בעשורים האחרונים נדמה כי הגאוגרפיה הרגיונלית חוזרת על כל סעיפיה למרכז הבמה, אבל הדיסציפלינה הגאוגרפית משלמת מחיר כבד על בגידתה במה שנחשב לליבת או מלכת המקצוע.

כיום אנו מוצאים את לימודי האזור (areal studies) פופולריים כמעט בכל האוניברסיטאות בעולם והם אינם מעוגנים יותר בדיסציפלינה הגאוגרפית דווקא. מדובר במחלקות ללימודי ארץ ישראל, מזה"ת, לימודי אסיה ואפריקה, לימודים רוסיים או דרום אמריקאים (שני האחרונים פופולרייס ביותר בארצות הברית). הפופולריות של ענף הלימודיס הרגיונליים נובעת מהגידול באוכלוסיית התיירים בעולם, אנשי צבא, דיפלומטים, אנשי עסקים הפועלים מחוץ לארצותיהם, עיתונאים ואנשי תקשורת, ארגוני סעד בינלאומיים וסקרניס.

עדנה באה לחקר האזור מצד גופי התכנון השונים - הפיסי והכלכלי ומקצועות כמו תכנון אזורי וכלכלה אזורית תופסים מקום חשוב בנסיון להתמודד עם הרגיונליזם.

הביקורת הנוקבת שנשמעה כעד הרגיונליום היתה כי חקר הרגיון עוסק בייחודי בעוד שהמדע מחפש את ההכללה והמודל. חקר הרגיון עוסק באינטגרציה של הגורמיס כדי להבין את 'אישיותו' של האזור ובכך אנו עומדים בצדו השני והמנוגד של המדע המודרני המחפש את האנליזה כשיטה מחקרית כמעט בלעדית. ויכוח ארוך ונוקב מתנהל בספרות המקצועית על עצם השאלה אם האזור קיים כתופעה אמיתית על פני כדור הארץ או הינו רק המצאה אינטלקטואלית בלבד בבחינת כלי עזר המשמש את האדם להבין תופעות בכדה"א ולהסבירן (Kimble 1951, Chapman, 1977).

נשמעו גם טענות על כי חקר הרגיון משמעם, אין בו אתגר, כי התיאור הינו סובייקטיבי ולא אובייקטיבי, כי חקר אזור נרחב (אגן הים התיכון למש" איננו יכול להיעשות על ידי חוקר אחד בלבד

(Bain 1979, Taaffe) (1974, William 1980). האמריקאים בעיקר, שאינם קשורים למקום מסוים למשך זמן רב, שאין להם את מימד הזמן כמרכיב בעל ערך כמו בעולם הישן, לא הבינו במשך שנים לשם מה דרוש המחקר הרגיונלי ואת מי הוא בא לשרת.

הרגיון, רגיונליזם וגאוגרפיה רגיונלית

מושגים שונים נמצאים בשימוש בכל הנוגע לחקר האזור, רגיון, רגיונליזם, גאוגרפיה רגיונלית, לימודי אזור, אחרים הוסיפו את תורת הנוף Landscape, Paysage, Landschaftוגם ,Chorography chorology או Casnpage. (1967 ,Grigg).

עם כל המבוכה, אזור (Region) מוגדר על ידי רוב החוקרים (אם כדבר מציאותי או כמושג מופשט), כיחידה או חלק מכדור הארץ שיש בו משהו המייחד אותו מסביבתו. כלומר יש לנו לפחות משתנה אחד בו אנו משתמשים כדי לתחם חלק מכדור הארץ ולהגדירו כאזור מיוחד. כמובן יכולנו לקבל או לתחם חלק מכדור הארץ שיש בו מספר רב יותר של משתנים, במקרה כזה יהיה באזור הנחקר חלק שיש בו את מירב או כל המשתנים ונקרא לו הליבה (Core) ויהיו בו חלקים שרק חלק מן המשתנים מאפיינים אותם, אלו הם השוליים. בספרות המקצועית חלק זה של כדור הארץ - הרים, מדבריות, מישורים, או חלקי עולם הנוגעים בים התיכון, הם מן התכונות הפיזיות אך יש גם תכונות כמו בני אדם, כלכלה, ערים שהן מהתכונות האנושיות הנתונות לתיחום.

חלקי עולם אילו נקראים חבלים, רצועות (רצועת החיטה, רצועת התעשייה) מחוזות (מחוז צפון, מחוז דרום, נפת צפת) אבל כולם הם בעצם אזורים שנתחמו למטרות שונות ומשונות.

מתוך התכונות שהבאנו יש כאלו האופייניים לאזורים טבעיים, (אזור המאופיין בצומח מסוים, אקלים ים תיכוני, מדברי או חבל הררי) וישנו ה-pays מונח צרפתי הבא לתאר סביבה גיאוגרפית כלשהי (רגיון) שיש בה שילוב מיוחד של תכונות פיזיות ואנושיות שהשתלבו אלו באלו ויצרו את אותו ייחוד המאפיין רק אזור זה. זה מתאים בעיקר לסביבה כפרית מסורתית והיה מושג פופולרי בצרפת של ראשית המאה. קשה למצוא בעולם המודרני מקום השומר על יחוד כזה.

בשנים האחרונות עם ההתעסקות הגוברת בעיר ובהשפעותיה השונות, דובר על אזור נקודתי - העיר (Nodal Region), מפעל תעשייתי, חווה חקלאית או אתר תיירות והמרחב המושפע מנקודה כלכלית זו או משפיע עליה - אזורים כאלו כונו גם אזורים פונקציונליים. לענייננו חשוב לציין כי ישנה הבחנה בין אזור ג'נרי, אזור שכמותו אפשר למצוא במקומות אחרים בעולם (כמו מדבריות, הרים) לאזור ספציפי - ייחודי שרק אחד כזה ישנו בעולם (ישראל, איסטנבול).

בשנים האחרונות עם חדירתם של נושאים סביבתיים למסגרת המחקרית, מדובר כיום על אזורים אקולוגיים והכוונה להדגשת הקשר בין הסובב הפיזי לחברתי.

ככל שהשנים חולפות צצות הגדרות חדשות לאזורים חדשים הבאים לענות לצרכים משתנים, האזור הנקודתי, הפונקציונלי, האקולוגי, הכלכלי וכן לגבי השימושים באזור לצורכי תכנון אזורי, או כלכלי, תכנון חברתי ובמקרים רבים ישנה חשיבות עליונה לחיפוש אחר אזורים הומוגניים בתכונותיהם האנושיות וזאת לרוב לשם פתרונות מעשיים בכל הנוגע לשוויון חברתי וכלכלי. בישראל נפוץ המושג 'אזור טבעי' והכוונה היא ליחידה סטטיסטית כמו אזור טבעי נהריה, או אזור טבעי רמת כוכב, יחידות גיאוגרפיות שיש בהן יחוד כלשהו השונה מיתר האזורים שמסביב.

ויכוח נוקב מתנהל מזה שנים על גודל היחידה הנחקרת ובעוד שישנה הסכמה על חבלים גדולים - כמו ארצות, תת יבשות, רצועת אקלים או רצועה חקלאית, הויכוח מתמקד בדרך כלל על יחידת החקירה הרגיונלית הקטנה ביותר - זו הלגיטימית למחקר. נראה שכל יחידה על פני כדה"א לגיטימית למחקר, אלא שאנשי מקצוע שונים עוסקים בכל יחידה קטנה או קטנה יותר. את האטום חוקר הפיסיקאי או הכימאי, את התא חוקר הרופא או הביולוג, את החדר והדירה חוקר הארכיטקט, ואת השכונה, העיר, האזור חוקר הגיאוגרף או הכלכלן ואת כוכב הלכת נוגה חוקר האסטרונום.

מושג הרגיונליזם מתייחס לעצם תהליך הטיפול באזור (הרגיון) ואין במושג זה משמעות החורגת ממה שנזכר למעלה לגבי חקר האזור.

הגאוגרפיה הרגיונלית היא אותו המקצוע העוסק בהבנת הקשרים שבין תופעות שונות (פיזיות ואנושיות) במרחב מוגדר (או הוגדר סובייקטיבית על ידי החוקר!) (סופר, 1987).

כיצד לחקור את הקשרים, כיצד לקבוע כמה תופעות - תכונות תחקרנה, מה צריכה להיות המטרה הסופית של חקר האזור על כך ישנה ספרות עניפה שלא כאן המקום לדון בה.

ניר למשל מדגיש את חקר "אישיותו" של האזור, 'אישיות' הנובעת מהשילוב המיוחד של התופעות הגאוגרפיות שלו (ניר, 1974). הרט רואה את תמצית המחקר הרגיונלי 'בהבנת האזור'

(To understand a region) (Hart, 1983). ואילו כשבאים מן התחום הכלכלי, תכנוני, חברתי ומעשי אלו יחפשו באזור את מה שנתבקשו מלכתחילה לחפש - שוויון מרחבי חברתי, פתרון לבעיה מסוימת מוגדרת מראש כמו מניעת זיהום במרחב מסוים, שיפור התחבורה בו וכו'.

גישות שונות לחקר אגן ים התיכון

מתוך הדברים שהוצגו בחלקו הראשון של המאמר ננסה להציג גישות שונות שהתפתחו במהלך השנים ושתוארו בחלקם למעלה תוך רמיזה לאגן הים התיכון.

מכיוון שמדובר בחקר אגן הים התיכון, החלטנו במודע ושלא במודע על אזור שיש לו לפחות תכונה אחת בשלב הראשון המגדירה אותו (single region). מדובר בכל המדינות הלאומיות (צרפת, ספרד, לבנון, תורכיה וכו') אשר יש להן חוף בים התיכון. חוף הים התיכון וו התכונה המגדירה את האזור הנחקר. בעצם הגדרת חבל זה כחבל למחקר העמדנו, את הגישה הדטרמניסטית למבחן. גישה הטוענת 'שפעילות האדם נקבעת על ידי הסביבה' ובמילים אחרות גישה המנסה להסביר תופעות חברתיות שונות כפועל יוצא של תנאים גאוגרפיים-סביבתיים שאינם מושפעים מהחיים הסביבתיים עצמם - בבחינת "אדם הוא תבנית נוף מולדתו" או ,אדם הוא תבנית סביבתו הפיסית".

שאם לא כך מדוע אנו מחפשים תכונות כאלו ואחרות למי שיושב במקרה על חופי הים התיכון !

לימודי אזור

חקר הגאוגרפיה הרגיונלית בגישת לימודי אזור הינה למעשה הפופולרית ביותר בהווה כמו בעבר. בגישה זו שמים דגש של "גאוגרפיה רגיונלית של אגן הים התיכון" תוך טיפול באיזור זה הנלמד בשתי דרכים אלטרנטיביות :

הדרך הראשונה היא הגאוגרפיה הרגיונלית "המסורתית" המכונה גם "לימודי אזור". בדרך זו מלקטים את הפרטים הגיאוגרפיים הרלבנטיים לארצות הים התיכון בתחומים הפיזי והאנושי בכוונה למצוא קשרים ביניהם. כנגד מחקר מסוג זה נשמעות טענות קשות, שהוא מיושן, משעמם, חוזר על עצמו, שאי אפשר להוציא הכללות ומשום כך איננו מציב אתגרים או פותח אופקים חדשים (1974 ,(Taaffe.

האלמנטים הנחקרים הם בד"כ אותם "16 אלמנטים" : מבנה, טופוגרפיה וניקוז, קרקעות, צומח, חי, לקט מזון, ציד, כריה, יעור, חקלאות, תיעוש, תחבורה, ישוב ואוכלוסיה (1967 ,(Minshull. היקף החומר וסוג האינפורמציה נקבעים באופן סובייקטיבי על ידי החוקרים או על פי זמינות הנתונים.

דוגמא לספר בגישה זו שזכה להצלחה רבה במשך שנים הוא Branigan & Jarrett בשם:

The Mediterranean Lands (1975).

הדרך השניה היא התמקדות על בעיה מרכזית אחת, החשובה לכל תושבי אגן הים התיכון. למשל חקר התיירות באגן והשלכותיה האקולוגיות, כלכליות חברתיות וכו'. יתרונה של השיטה, שהיא מאפשרת לטפל בצורה יסודית במה שנראה לחוקר כחשוב או מעניין ביותר. שיטה זו מעניינת משום שהיא מציגה בעיה אחת בלבד ומנסה להתמודד איתה, תוך כדי המחקר של סוגיה אחת מתגלים בעצם פרטים רבים וחשובים על האגן כולו.

גישה זו תקרא Thematic approachוהכוונה לחקר התיירות באגן הים התיכון השוואתה לתיירות ברחבי העולם. או למשל נושאי הגירה, תיעוש, זיהום ים, התנגשות של דתות, אלו הן דוגמאות לסוגיות "תמטיות" נוספות שבהן אפשר לעשות שימוש חשוב לבעיה ים תיכונית בראייה כלל עולמית (1973 ,Bemard

Walter and).

לימודים אזוריים (Areal studies)

במסגרת הלימודים האזוריים שלא במסגרת הגאוגרפיה, מהווה הגיאוגרפיה תחום לימוד אחד בלבד מבין אחרים כמו היסטוריה, כלכלה, פולקלור ושפות היוצרים ביחד מסגרת לימודיס להכרת חבל ארץ כלשהו .

גישה זו הותקפה במוסדות להשכלה גבוהה בטענה שהיא שיטחית ואיננה מחנכת (הד 1952, פרוטוקולים מסנט אוניברסיטת חיפה בעניין אישור הקמת החוג ללימודי א"י 1974). במסגרת הלימודים האזוריים הכללייס מבחין Farmer (1973) בשתי דרכים למחקר :

האחת היא הרב דיסציפלינרית - כאשר מומחים מדיסציפלינות שונות כמו היסטוריה, סוציולוגיה או גאוגרפיה, מביאים כל אחד בנפרד את השקפת עולמו המדעית לגבי אזור שיש לכולם עניין משותף בו. ספר קלסי לגישה זו הוא אגן הים התיכון בעריכת קרמון, שמואלי, הורביץ (1983).

ספר זה מורכב מ5- פרקים הכתובים ע"י מומחים בתחומי היסטוריה, גאוגרפיה, ארכיאולוגיה, אנשי צבא, כלכלה ומבוא כללי. כולם מתרכזים בנושא אחד משותף והוא אגן ים התיכון. מחד זהו ספר רגיונלי כאשר הנושא המרכזי הוא אזור מוגדר, מאידך זהו ספר סיסטמטי באשר הקורא ימצא בו פרקים שנושאם אחד בלבד.

הדרך השניה לפי Faamer היא הבינדיסציפלינרית. כאשר ישנו מאמץ לשבור את המבנה הדיסציפלינרי הנוקשה ע"י טיפול אינטגרטיבי של כמה דיסציפלינות המתייחסות לאזור אחד ונחקרות ע"י חוקר או צוות אחד. עצם הדיון בדיסציפלינות שונות מבוא לרעיונות חדשים, לשיטות מחקר שונות ומגוונות ומביא להיפותזות וממצאים חדשים.

הגישה הג'נרית (Generic)

גישה זו עוסקת בחבל מסויים כאבטיפוס לסביבה רחבה יותר (1976 ,Dickinson, עמ' 381). המטרה היא להבליט את המשותף בין האזור הנלמד לסביבה הרחבה. גישה זו עונה על הביקורת כנגד הגאוגרפיה הרגיונלית. הטענה היא כי גיאוגרפיה רגיונלית מדגישה רק את הייחוד, כלומר אין אפשרות ליישום ידע מחבל אחד למשנהו, בעוד המדע המודרני מחפש הכללות ומודלים Harvey,l 1969 פרק 9, 1973 ,Taaffe , עמ' 6).

לגישה הג'נרית יתרון נוסף משום שהיא מאפשרת ללכת גם בכיוון הפוך, דהיינו לבחון אם תקפים מודלים כלליים גם לגבי חבלים ספציפיים (1973 ,Taaffe).

הגישה הספציפית (ייחודית)

זוהי גישה המדגישה את ייחודו של האזור (1967 ,Grigg ;1976 ,Dickinson ;1967 ,Minshull, עמי 358). כדי להגיע למסקנה כי לאזור מסוים יש ייחוד אישיות) יש צורך להוכיח קודם כל כי הוא שונה מיתר סביבתו ולכן תיחומו של האזור הופך במקרה בה לבעיה מרכזית (1967 ,Grigg).

גישה וו משלימה בעצם את הגישה הג'נרית. האחת מדגישה את הייחוד והשנייה את ההכללה. תוך חשיפת ייחודו של אזור מתגלים גס המכנים המשותפים שבינו לבין אזורים נוספים בסביבתו, לכן כדאי בעת ניתוח רגיונלי לטפל בשתי הגישות גם יחד. לדוגמא, למושג "אגן הים התיכון" כרגיון תהיה זכות קיום רק אם נצליח להוכיח כי לאזור זה יש ייחוד משלו. גישה כזו של חיפוש אחד ייחודו של האזור יכולה להוות עמוד השדרה של ספר רגיונלי.

כיצד נוכיח 3י לאגן הים התיכון ישנה אישיות מיוחדת ?

נחפש מאפיין או שורה של מאפיינים מיוחדים לאזור זה.

דוגמאות למאפיינים הבאים בחשבון הן החופים של ים משותף, המדבר, העיר הים תיכונית, אוכלוסייה דומה, היסטוריה אחת, דת דומה, כלכלה דומה? אולי האוכל, אולי הטמפרמנט האנושי?

גם בגישה הג'נרית וגם בגישה הספציפית שהובאו, ניתן לטפל במשתנה אחד או במספר משתנים אשר ביניהם יכולים להיות יחסי גומלין. כתוצאה מטיפול כזה אנו יכולים להסיק כי אזוריס מסויימים הם מטיפוס לב ושוליים (Core & Priphery) מטיפוס מוקדי או אולי מרחבי (Spatial) (ראה בהרחבה 1967 ,Grigg).

סיכום

בחלקן הראשון של המאמר הצגנו את הגיאוגרפיה הרגיונלית כמכשיר מבוקש מאד בחקר האזורים השונים בכדור הארץ - אזורים טבעיים, יחידות פוליטיות, כלכליות, וכל יחידה כפי שהחוקר קבע על פי העניין לחקרו.

עמדנו על שינויים כמעמד חקר הרגיון במשך השנים ושיבתו למקומו החשוב בעשורים האחרונים עם גבור הביקוש לתחום מחקר זה.

הבאנו דוגמאות לגישות שונות לחקר יחידות גיאוגרפיות שונות, כולן רלבנטיות לחקר אגן הים התיכון. לא עסקנו בשיטות המחקר עצמן אלא בעקרונות המומלצים כיצד לגשת למחקר רגיונלי.

השאלה כיצד לחקור ומהו גודל היחידה שנחקר הן פועל יותר של המטרות אותן אנו מציבים לעצמנו מלכתחילה.

הגישות שהובאו כאן הן גיאוגרפיות ומתחום לימודי האזור ברובן ועל כן יש להניח שלא כל הגישות הובאו כאן (מהתחומים החברתיים, היסטוריים, כלכליים).

רשימת מקורות

הד א. (1952), "המזרח התיכון בזמן החדש כשדה למחקר ולהוראה", הרצאה באוניברסיטה העברית בירושלים.

ניר ד. (1974), שיטות מחקר בגיאוגרפיה רגיונלית, ירושלים, מאגנס.

סופר א. (1987), גישות שונות בכתיבת ספרות רגיונלית - בהדגמה מהמזרח התיכון", בין עם למולדתו, ירושלים, עמ' 102-91.

פרוטוקולים מישיבות סנאט אוניברסיטת חיפה 1974.

קרמון י. ; א. שמואלי ; ג. הורביץ (1983), אגן הים התיכון, משרד הביטחון.

Bain, N. (1979), Anglo-American Regional Geography Textbooks: New Yet Old,

The Jurnal of Geography, 78, 2, pp.71-74.

Branigan, J.Z. and H.R.Jarrett (1995), The Mediterranean Lands, London:

Macdonald and Evans.

Chapman, G.P. (1977), Human and Environmental Systems – A Geography Appraisal, London, Academic Press.

Dickinson, R.E. (1976), Regional Concept: The Anglo-American Leaders

(London, Routledge and Kegan Paul).

Farmer, B.H. (1973), “Geography, area studies and the study of areas," Institute of British Geographers, Transactions, 60, pp.1-15.

Grigg, D. (1967), Regions, Models and Classes,” in: Chorley, R.J. and Haggett, P. (Eds.), Models in Geography, (London, Methuen and Co.), pp. 461-501.

Hart, J.F. (1982), The Highest Form and the Geographer’s Art. Annals of the Association of American Geographers, 72, pp. 1-29.

Harvey, D. (1969), Explanation in Geography, (London, Edward Arnold).

Kimble, G.H.T. (1951), “Inadequacy of theRegional Concept,” in Stamp, L.D. and Woolbridge, S.K. (Eds.) London Essays in Geography, (London, Longmans), pp. 151-174.

Minshull, R. (1967), Regional Geography, (London, Hutchinson University Library).

Walter, B.J. and Bernard, F.E. (1973), “A Thematic Approch to Regional Geography”, The Jurnal of Geography, 72, 8, 14-28.

Williams, L.S. (1980),”Regional Geography tets on Latin America: A Review.” The Journal of Geography, 79, 1, 32-37).