אבימלך בן גדעון

אבימלך נולד לגדעון אביו מפילגשו שהתגוררה בשכם. הוא היה השופט החמישי. לאחר מות גדעון קם אבימלך ושידל את בני עירו להכתירו כמנהיג עליהם. לאחר שקיבל את הסכמת אחיו בני שכם הרג אבימלך את אחיו, בני גדעון "שבעים איש על אבן אחת". מיד אחרי רצח אחיו, ממליכים בעלי שכם את אבימלך בן גדעון למלך עליהם.

 

סיפורו של אבימלך היה יוצא דופן אפילו ביחס לתקופה רבת תהפוכות כתקופת השופטים: "ויאספו כל בעלי שכם וכל בית מלוא וילכו וימליכו את אבימלך למלך, עם אלון מוצב אשר בשכם". כל השופטים שקמו לישראל, התחילו את דרכם במלחמה כנגד אויבים שהצרו לישראל. אבימלך היה הראשון שמעמדו נקבע בהכתרה ללא כל אילוץ של אויב חיצוני. הוא גם היה הראשון, והיחיד מבין השופטים שהוגדר כמלך. מעלליו של אבימלך היו בעייתיים. מלחמותיו היו כנגד בעלי שכם שבגדו בו וכנגד אנשי תבץ, שאף הם היו מישראל ובכל זאת הוא מוגדר כמושיע של ישראל: ויקם אחרי אבימלך להושיע את ישראל תולע בן פואה..." (שופטים י, י) "שגם אבימלך הושיע את ישראל... ואילו לא כן לא היה אומר אחרי ולא היה נמנה עם שופטי ישראל ולא נאמר עליו וישר עם ישראל" (רד"ק שופטים י, א)

נראה, שגם מסיפורו של אבימלך יכולים אנו ללמוד על אפיה של העיר שכם. העיר שככל הנראה היא המתאימה ביותר לבירור חריף ונוקב של ערכי האומה.

אחד מן הערכים היסודיים של חיי האומה בארצה הוא בניית סדרי שלטון מתאימים. "שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ: למנות להם מלך..." (רמב"ם הלכות מלכים ומלחמותיהם א, א). כאשר מתחילה להתעורר שאיפת המלכות, אך השעה עדיין אינה מתאימה לכך, באה לידי ביטוי דוקא בשכם מלכות בעייתית כמלכות אבימלך. במלכות זו התגלה הקלקול העמוק והנורא הקיים במלך שמרכז שאיפתו הוא עצם השלטון.

לא לחינם מסתיימת מלכותו של אבימלך בתבוסה המשפילה, כאשר בלהיטותו להרוג את אנשי תבץ, התקרב אבימלך יתר על המידה אל מגדל העיר, ומשם השליכה עליו אשה רבת תושיה פלח רכב (אבן ריחיים העליונה), ורוצצה את ראשו.