הדואר... איך התחיל?

בימי קדם, המסחר בין יושבי מקומות מרוחקים לא היה מפותח, וכתוצאה מכך לא עלה הצורך לקיים קשרים בין ערים וארצות שונות. בפני המלכים עמדה לעיתים בעיה של העברת ידיעות ממקום למקום: בעיתות מלחמה, היה עליהם לעמוד בקשרים עם שרי הצבא שבחזית, ובימי שלום, היה עליהם להביא את דברם לכל האזרחים במקומות הישוב שבתחום שלטונם.  את התפקיד של העברת המידע מילאו רצים קלי-רגליים ומכתבים בידיהם. כמסופר במגילת אסתר: "ונשלח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך". רצים כאלה היו גם לכל שליטי המדינות הקדומות האחרות. היוונים, הרומאים ועוד.   

בימי הביניים החשוכים, כשרצה סוחר לשלוח את סחורתו למקום אחר, הוא נאלץ לשכור לשם כך בעל עגלה ולשלם לו שכר טרחה הגון. כדי להבטיח את סחורתו מפני שודדים, שלח עם בעל העגלה גם כמה שומרים אמיצים.  במאה השש עשרה החל להתפתח המסחר בארצות אירופה ונוצרו קשרים בין יושבי ערים שונות ובין בני מדינות שונות. כמעט בכל עיר נמצאו אז "בעלי דואר": רוכבי סוסים ובעלי עגלות וכרכרות, אשר תמורת תשלומים גבוהים היו מסיעים אנשים, מובילים סחורות ומעבירים מכתבים. 

לאחר המצאת הרכבת נעלמו כרכרות הנוסעים, והדואר צימצם את פעולתו רק למשלוח מכתבים, דברי דפוס וחבילות קטנות. מחירי המשלוח היו גבוהים מאוד ורק סוחרים, אנשי אצולה או סתם אנשים עשירים היו יכולים להרשות לעצמם לשלוח מכתב באמצעות הדואר. את התמורה עבור המשלוח שילם הנמען (מי שמקבל את המכתב), וזה היה מקור לאי-סדרים.  האיש שהנהיג סדרים חדשים בעניני הדואר היה האציל האנגלי סר רולנד היל, והוא זה שהמציא את הבול.

 מתי וכיצד הופיעו בולי ישראל החדשים?  

עצמאות מדינת ישראל הוכרזה ביום שישי ה' באייר תש"ח 14 במאי 1948 אחר הצהריים. יום שבת 15 במאי 1948 היה יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, וביום א' בבוקר כבר הופיעו בבתי הדואר הבולים הראשונים של המדינה החדשה. 

איך זה קרה? מתי הספיקו להדפיס אותם? הרי השלטון הבריטי לא אישר לעשות זאת. מהו הציור המופיע על הבול? מה משמעות הכיתוב "דואר עברי" על הבול? היכן רשום שם המדינה? הרי שמה הוא "ישראל", אז למה לא כתוב "ישראל" על הבולים? ולמה צריך בכלל את השובל? המון שאלות... והתשובות מגיעות מייד!

כשנודע שהבריטים עומדים לעזוב את הארץ, היה חשוב שלמדינה החדשה יהיו בולים משלה - כאחד מסימני הריבונות שלה, וכדי שכבר ביום הראשון יהיה ניתן לשלוח מכתבים עם בולי המדינה החדשה. הצייר אוטו ואליש הסכים להכין ציורים של מטבעות עתיקים, ואלו המתינו לרגע המתאים להפוך לבולים. 

ההכנות החלו שבועות מספר לפני הכרזת המדינה (זיכרו - תהליך רגיל של הנפקת בול נמשך כשנתיים) ונעשו במחתרת ובסודיות כדי לא להיתפס על ידי הבריטים.  בעיות רבות ליוו את תהליך הנפקת בולי ישראל הראשונים:

נייר מיוחד להדפסת בולים היה בכמות קטנה ובסוגים ועוביים שונים. מכבשי דפוס מתאימים ומכונות ניקוב - לא היו.  והכי חשוב - עדיין לא הוחלט מה יהיה שם המדינה: "יהודה", "ארץ ישראל" או אולי "ישראל"? בסופו של דבר נמצאה מכונת הדפסה, ובמקום שם המדינה הוחלט לרשום על הבול "דואר עברי" - וזו היא סדרת בולי ישראל היחידה שהשם "ישראל" אינו מופיע עליה. 

האם חשבתם מדוע בחר הצייר ואליש בציורי מטבעות עתיקים לבולים הראשונים?

שימו לב למטבעות שבבולים. אלה מטבעות מתקופת מרד החשמונאים, מתקופת המרד הראשון שפרץ בשנת 66 לספירה, ומתקופת המרד השני אשר ידוע בכינוי מרד בר כוכבא. בכל פעם שעם ישראל מרד וזכה בעצמאות, הוא הטביע מטבעות אשר נתנו ביטוי לעצמאות העם.

כדי להסביר את רעיון ה"עצמאות" באמצעות המטבעות, נוסף לכל בול הסבר שמופיע בשובל הבול. מאז מופיעים תמיד בולי ישראל עם שבלים (שבהם מידע נוסף), וזה מייחד אותם לעומת בולים של מדינות אחרות.

מהו הבול?

הבול הוא פיסת נייר קטנה בעלת מסגרת משוננת, שבצידה האחד יש איור גראפי ובצידה האחר יש דבק. כל אחד יודע: כאשר רוצים ל שלוח מכתב, קונים בול לפי תעריף הדואר, מדביקים אותו על המעטפה ומשלשלים לתיבת הדואר.

כיצד נולד הבול הראשון?

כאמור, הראשון שהנהיג את השימוש בבולים היה האציל האנגלי סר רולנד היל, שהיה המנהל הכללי של הדואר באנגליה.  מספרים כי באחד הימים הזדמן סר רולנד היל לאחד מבתי הדואר בלונדון. באותה שעה באה נערה לקבל מכתב שהגיע אליה מעיר רחוקה. "זה מכתב מאחי" - קראה בהתרגשות. הנערה היתה עניה ולא יכולה היתה לשלם את דמי הדואר, שהיו יקרים מדי עבורה. הנערה המסכנה לא קיבלה איפוא את המכתב ופרצה בבכי מר.  כאשר הובהרה לסר רולנד היל הסיבה לבכי, שילם מכספו עבור המכתב, ובאותו רגע גמלה בלבו ההחלטה לפעול לתיקון המצב. הוא שכנע את הממשלה האנגלית לעשות שנידברים:

1. להוזיל את דמי משלוח הדואר, כך שהמחיר יתאים לכיסו של כל אדם.

2. לקבוע שהתשלום עבור המשלוח ישולם על ידי המוען (מי ששלח את המכתב), וכהוכחה לתשלום יודבק על המעטפה ריבוע נייר קטן, שישמש כקבלה. זהו הבול.

השימוש הראשון בבול הונהג בחודש מאי שנת 1840.

 הבול וחלקיו

כאמור, הבול הוא פיסת נייר קטנה ולרוב מרובעת (יש גם בולים שצורתם שונה, למשל עיגול, מעוין או משולש).  בכל בול (ולא חשוב מאיזו מדינה) אפשר למצוא:  

 1. מספר שמראה מהו מחיר הבול והוא מכונה: ערך נקוב.

לפעמים יופיע ליד המחיר גם סוג המטבע (אג', ש"ח, $ וכדומה).  הערך הנקוב מתאים לתעריף הדואר, כלומר אם משלוח מכתב בתוך הארץ עולה שקל אחד, נדביק על המכתב בול שערכו הנקוב שקל אחד.

2.שם המדינה - חייב להופיע!

שמה של מדינת ישראל מופיע בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית. אנגלית היא שפה בינלאומית וערבית שפה רשמית נוספת במדינת ישראל.   שם המדינה מופיע כדי שבדואר ידעו מאיזו מדינה בא המכתב והיכן שילמו עבורו.

  3. איור גראפי בנושא מסויים.

האיור שעל הבול נועד לספר לעולם כולו על המדינה שמנפיקה (מוציאה לאור) אותו בהתאם לנושא: אישים, נופים, תרבות, אירועים חשובים  ועוד.

  4. כיתוב.

זה יכול להיות הסבר לאיור, שם הבול, שם מעצב הבול או כל מידע קצר אחר.

 5.שוליים משוננים (יש להם צורת שיניים).

צורת השיניים מסביב לבול נוצרת כאשר תולשים את הבול ומפרידים אותו מיתר אחיו. הבולים מגיעים מבית הדפוס בגליונות של 15 או 50 בולים.  בין הבולים יש נקבים זעירים, אשר עוזרים להפריד בול אחד מחברו. לפני שהמציאו את הניקבוב, נהגו לגזור את הבולים במספריים.

  6.  "שובל"

בשורת הבולים התחתונה של גיליון בולים ישראלי, יש לכל הבולים חלק נוסף הקרוי בשם "שובל" (על השובל ומטרתו - בהמשך).

 פרט לחלקים אלה, הנראים גלויים לעין, יש עוד מספר פרטים שאותם קשה לראות כמו סימני המים. בולים חדשים המודפסים בארץ (ובמדינות אחרות) מסומנים בפסים עדינים של זרחן. פס זרחן אחד לבולים שיודבקו על מכתבים המיועדים להישלח בארץ ושני פסי זרחן למכתבים המיועדים לחו"ל.  מכונות אוטומאטיות מאירות את הבולים באור אולטרה-סגול. האור מוחזר מפסי הזרחן ונקלט במחשב של מכונת-מיון, אשר יודעת לאן לכוון את המכתב.

 כיצד נולד בול חדש?

השירות הבולאי בישראל מנפיק בולים חדשים בכל כמה חודשים. תהליך הנפקת הבול הוא ארוך ונמשך כשנתיים. 

שלבי התהליך:

1. רעיונות

אנשים מציעים כל מיני נושאים ורעיונות לבולים, כמו אירועים חשובים, אנשים חשובים שחיו בעבר, נופים בארץ, צמחים ועוד נושאים אחרים.

 2.  ועדה

ועדה מיוחדת בודקת את ההצעות, ממיינת אותן ובוחרת מתוכן את ההצעות המתאימות ביותר.

 3. ממשלה

הועדה מעבירה את רשימת ההצעות שבחרה, לאישור הממשלה.

 4. תחקיר

לאחר שהממשלה אישרה את רשימת הנושאים לבולים חדשים, מתחילים בשירות הבולאי לעבד את הרעיונות. לומדים את החומר, שואלים אנשים אשר קשורים לנושא (זה נקרא תחקיר), ובסופו של התחקיר מתחיל הרעיון לקרום עור וגידים - וזה השלב בו פונים למעצבים גראפיים.

 5. עיצוב ראשוני

המעצבים הגראפיים הם ציירים, גרפיקאים ובקיצור - אמנים, ומהם מבקשים לצייר את הבול על-פי הרעיון וגיבוש התפיסה.

 6.סקיצה

המעצבים מציירים את הבול בגדול ואחר כך הוא מוקטן לגודל של בול. את הציור מגישים לשירות הבולאי. בשלב זה נקרא הציור "סקיצה" או "תרשים".

 7.ועדת שיפוט

בשירות הבולאי מתכנסת ועדה שבוחרת את התרשים היפה והמתאים ביותר מתוך ההצעות שהוגשו.

8.עיצוב סופי

לאחר שנבחר התרשים המתאים ביותר, פונים למעצב ומבקשים ממנו לעבד אותו ולהכינו לדפוס.  מתחילים לחשוב גם מה יהיה כתוב בבול (פרט לשם "ישראל" בשלוש שפות): מלה או שתיים אשר מסבירות את הבול, ומה יהיה במידע הנוסף שיופיע בשובל של הבול: ציר, משפט, סמל? כאשר המעצב מעבד את הסקיצה, הוא חושב גם על שיטת ההדפסה של הבולים. על שיטות ההדפסה השונות נספר בהמשך.

כאשר העיבוד של התרשים מוכן, מחליטים מה יהיה ערכו הנקוב של הבול, את זה קובעים על פי מחיר המשלוח של המכתבים השונים בדואר כמו: מכתבים בתוך הארץ, מכתבים לאירופה, מכתבים לאמריקה, מכתבים קלים, מכתבים כבדים, בדואר אוויר, בדואר ים, חבילות ועוד.

כאשר משלימים את כל המלאכה - עיבוד התרשים, קביעת הכיתוב, ערך הבול ועיצוב השובל - מביאים את העיצוב הסופי לדפוס.

 9. בית הדפוס

בתי הדפוס של השירות הבולאי בישראל הם "המדפיס הממשלתי", שם מדפיסים ניירות ערך של המדינה (כמו בולי דואר, בולי מכס, בולי הכנסה, טפסי בחינות בגרות, ועוד) וגם "דפוס לוין אפשטיין".

בבית הדפוס מקטינים (על ידי צילום) את התרשים לגודל של בול, מכפילים את הבולים ומניחים אותם זה ליד זה עד שמקבלים גליון שלם של 15 או 50 בולים זהים. מצלמים את הכל יחד ומתחילים בתהליכי ההדפסה.  הנייר המשמש להדפסת הבולים הוא נייר משובח, המיוצר במיוחד לצורך זה. בנייר זה יש לפעמים סימני-מים, שנועדו למנוע את זיוף הבולים.

בעיתות מלחמה ומחסור בנייר, השתמשו בנייר מסוגים שונים ומשונים. יש בולים שהודפסו על קרטון או נייר סיגריות, ואף על צידם השני של  מפות ושטרי כסף.  בארץ מודפסים הבולים על נייר משובח, המגיע בגלילים וארכו עד 6 קילומטר. צידו האחד של הנייר מצופה בשכבת מגן מבריקה ("כרומו"), וצידו השני מרוח בדבק. צבע הנייר לרוב לבן, אך לפעמים גם צהבהב או אפור, בעיקר בבולים ישנים. יש מדינות שהוציאו בשנים האחרונות בולים שהודפסו על אלומיניום ואף על זהב במקום נייר. מתכות אלה רוקעו לדפים דקיקים, שעביים כמה אלפיות המילימטר, ועליהם הודפסו הבולים בתהליך מיוחד. 

דבק הבולים מיוחד במינו, ונוסחת תרכובתו המדוייקת היא סוד מסחרי כמוס של בית החרושת המייצר אותו.

לאחר שמסתיימת ההדפסה, מעבירים את הגליונות המודפסים למכונה אחרת שעושה שורות של נקבים בין הבולים. זוכרים? אלו הנקבים שמאפשרים תלישה של בול אחד מיתר חבריו.  בשלב הבא חותכים את גליונות הבולים לפי המידה שלהם, בודקים אותם כדי לראות אם אין טעויות (לדוגמה: אם הצבע הוא אחיד בכל הבולים), סופרים אותם, אורזים בנייר עטיפה, ושולחים למחסני השירותי הבולאי.  מכאן שולחים את הבולים לכל הילדים והמבוגרים האוספים בולים, ובעיקר מעבירים אותם לבתי הדואר כדי שאנשים יוכלו לשלוח באמצעותם מכתבים.

מתוך אתר: http://www.amalnet.k12.il/sites/bool/sherot6.htm#2

                                                                                                                                                         לדף הבית