היסטוריה של השכונה

שכונת נווה פז נקרת על שם מפעלי החברה לשיווק נפט בישראל "פז", שנמצאים במפרץ חיפה. השכונה משתרעת במורדות שכונת נווה שאנן שבמזרח חיפה. מספר תושביה הוא כ- 5,300 איש.

 

בניית השכונה החלה בראשית שנות ה- 70. אז התגוררו בה בני עדות המזרח, שפונו מאזורי המצוקה בעיר (העיר התחתית וואדי סאליב), ושוכנו בדירות של חברת "שיקמונה". לצידם התיישבו בשכונה עולים ממדינות מזרח אירופה- רומניה ופולין, אך בעיקר עולי בריה"מ לשעבר, שעלו ארצה בגל העלייה הגדול של שנות ה-70. העולים  שוכנו בדירות של חברת "עמידר".

 

ברבות השנים השכונה התפשטה מזרחה, ובעשור האחרון נקלטו בה עולים מגלי העלייה של שנות ה-90, ממדינות חבר העמים ומאתיופיה. אליהם התווספו לאחרונה משפחות של פליטי צד"ל וסייענים (משת"פים).

 

האוכלוסייה בשכונה מורכבת  ברובה ממבנה חברתי של מגוון עדות: העדה הגרוזינית, הקווקזית, הספרדית והאתיופית. בתוך כל עדה קיימים יחסי גומלין ראשוניים של קירבה. הדבר מוצא את ביטויו בעיקר בטקסי מעגל החיים.

אצל בני הדור השני והשלישי, לעומת זאת, קיימת נטייה לריחוק מהמסורת וזאת בשל רצונם להשתלב בחברה הישראלית.

 

נווה פז היא שכונת מצוקה מבחינת מצבה הסוציו- אקונומי. משום כך, בעשור האחרון מתרחשת  הגירה של תושבים ילידי השכונה, ברובם צעירים, אל שכונות אחרות בחיפה ובקריות.

הטיפול בשכונה נעשה על ידי רשויות הרווחה השונות, בעיקר תחת חסותו של פרויקט "שיקום שכונות" של משרד הבינוי והשיכון. במסגרתו משופצים בתי השכונה, משוקמות תשתיות, ניתנות לתושבים מלגות לימודים וכן קורסים להכשרה מקצועית והוראת השפה העברית.

בלב השכונה פועלים בית הספר היסודי "גבריאלי", מערכת גנים לגיל הרך, המרכז הקהילתי "בית מגנצה" ומרכז מסחרי.

בניין בעת שיפוצים בחסות פרויקט "שיקום         שכונות"

             חטיבת כרמלי 45