פרק 2:

תהליך המחקר המדעי ויסודותיו

תהליך המחקר המדעי

יסודות בסיסיים של מחקר

 

תהליך המחקר המדעי (מבוסס על האתר של מירה טנצר)

על מנת לעקוב אחר שלבי המחקר המדעי ניתן לקרוא את הנספח לפרק זה המתאר מהלך מחקר פסיכולוגי מפורסם מ 1968.

 

1. תהליך המחקר המדעי מתחיל עם שאלה/ בעיה

לא מספיק לבחור את תחום המחקר, אלא יש לנסח בעיה או שאלה ייחודית, שניתן לחקור אותה בשיטות מדעיות. הגדרה בהירה, מפורטת ומממוקדת של בעיית המחקר היא תנאי לביצועו של מחקר טוב.

אם אנחנו רוצים לחקור התנהגות אלימה ניתן לנסח שאלה: האם יש קשר בין מצב של תסכול להתנהגות אלימה; שאלה אחרת יכולה להיות: האם ילדים אלימים חוו בילדותם אלימות?;

על מנת להבין מה קובע איכות חיים ניתן לנסח שאלה: האם יש קשר בין איכות חיים לבין תזונה; יש קשר בין איכות חיים וסיפוק בעבודה;

על מנת להבין את התנהגות הדיירים שהיו עדים לרצח של קטי ז'נובז (ראה נספח), ניתן לנסח שאלה: האם יש קשר בין מספר האנשים הנוכחים באירוע חירום לבין הושטת סיוע;

לפי קרלינגר (שיטות מחקר במדעי החברה, יחידה 2), כדי שניתן יהיה לחקור את הבעיה שמעניינת את החוקר בשיטה מדעית, השאלה המחקרית צריכה לעמוד בשלושה קריטריונים:

  1. הבעיה/ שאלה מבטאת יחס בין שני משתנים או יותר. (משתנה הוא מושג הניתן ליישום אמפירי והנושא מספר ערכים)
  2. הבעיה מנוסחת בבהירות. ניסוח הבעיה בצורה של שאלה עשוי להקל בכך.
  3. ניתן לבחון את הבעיה בדרך אמפירית (על ידי איסוף נתונים מהמציאות, על ידי עובדות)

שאלה שלא ניתן לבחון אותה בדרך זו, אינה שאלה מדעית.

 

  • לגבי כל אחת מהשאלות הבאות חישבו אם היא בעיה הניתנת למחקר בשיטה המדעית:

האם אלוהים קיים?

האם יש קשר בין האמונה בקיומו של אלוהים ומצב סוציו-אקונומי?

מי יותר יפה?

האם למידה מרחוק בכלים מתוקשבים משפרת את הישגי התלמידים?

איזו השפעה יש ללימוד בכיתה הטרוגנית על הישגי התלמידים?

מה הטעם בחיים?

 

2. השערה: ניבוי ספציפי

מבעיית המחקר עובר החוקר להשערת (או להשערות) המחקר, המכוונת את הבדיקה האמפירית.  על מנת לעשות זאת נשען החוקר על מסגרת תיאורטית כללית המתייחסת לנושא או הבעיה של המחקר. ההשערה נגזרת מתוך מסגרת תיאורטית זו באמצעות היסק דדוקטיבי.

ההשערה: זוהי קביעה המתארת את השערת החוקר ביחס לאיכותו של הקשר בין המשתנים: האם (לדעת החוקר) קיים או לא קיים קשר כזה, ומה טיבו. ההשערה נשענת כאמור על המסגרת התיאורטית של התחום הנחקר.

לדוגמא, בשאלת המחקר: האם למידה מרחוק בכלים מתוקשבים משפרת את הישגי התלמידים? יכול החוקר להניח שאכן: "למידה מרחוק בכלים מתוקשבים משפרת את הישגי התלמידים". הנחה זו יכולה להיות מתורגמת למספר השערות:

  1. למידה מרחוק בכלים מתוקשבים משפרת במיוחד את הישגי התלמידים המופנמים.
  2. למידה מרחוק משפרת את ההישגים של בנות בהשוואה להישגים של בנים.
  3. למידה מרחוק משפרת במיוחד את הישגיהם של תלמידים בעלי יכולות גבוהות מן הממוצע.

השערות אלו נובעות מתוך תיאוריות המסבירות את תופעת הלמידה, למידה יעילה, הבדלים בין בנים ובנות בהקשר ללמידה, אסטרטגיות למידה של תלמידים טובים לעומת תלמידים שאינם מצליחים.

לגבי המקרה של קטי ז'נובז ההשערה נוסחה כך:

שככל שמספר האנשים העדים למצב חירום עולה, כך קטן הסיכוי שמישהו מהם ינקוט בצעדים להתערב ולסייע במצב החירום.

 

  • נסחו השערה לגבי השאלה: האם יש קשר בין תזונה לאיכות חיים

 

3. ניסוח השתמעויות אמפיריות הנובעות מההשערה.

נבחר אחת מההשערות שנוסחו קודם: 'למידה מרחוק משפרת במיוחד את הישגיהם של תלמידים בעלי יכולות גבוהות מהממוצע'. אחת ההשתמעויות האמפיריות הנובעות מההשערה תהיה: תלמידים שממוצע הציונים שלהם הוא ב 10% מעל הממוצע הכיתתי, יצליחו לשפר את הציון הממוצע שלהם בעקבות הקורס המתוקשב לעומת תלמידים בעלי ממוצע ציונים זהה או פחות מהממוצע הכיתתי.

 

במקרה של קטי ז'נובז, ההשתמעויות האמפיריות הנובעות מההשערה הן מצבי הניסוי שהם יצרו.

 

 

4. בדיקת ההשערה: איסוף נתונים

שלב זה כולל את כל תהליך הבדיקה האמפירית של השאלה המחקרית לאחר שברור לחוקר מה הוא מודד:

קביעת אוכלוסיית המחקר, בחירת מדגם מתאים לבדיקה, בחירת כלי לאיסוף נתונים (תצפית, מסמכים, ניסוי, סקר...), בחירת כלי למדידת המשתנים, עיבוד הנתונים.

במקרה של קטי ז'נובז, החוקרים בחרו מדגם מתוך אוכלוסיית סטודנטים, הכלי הנבחר- ניסוי. הם ספרו את מספר האנשים המדווחים על מצב חרום בשני מצבים שונים מבחינת מספר המשתתפים האמיתי או המדומה באירוע.

 

5. הצגת הנתונים

לאחר עיבוד הנתונים החוקר מציג את הממצאים באמצעות כלים סטטיסטיים: ממוצעים, סטיות תקן, גרפים המתארים התנהגות של משתנה, ניתוחים סטטיסטיים לבדיקת השערות....

 

6. הסקת מסקנות מהבדיקה

התהליך המדעי בתחילתו מצריך מעבר מהתיאוריה לעובדות: הצעד השני והשלישי ממחישים מעבר מתיאוריה למציאות העובדתית. נקבעים משתנים וניתנת להם הגדרה אופרטיבית- ניתנת להם משמעות אמפירית- מדידה.

בסוף התהליך המדעי מתרחש מעבר מהעובדות לתיאוריה: מממצאי המחקר (ניתוח הנתונים) למסקנות התיאורטיות הנובעות מהם והתייחסות מחודשת להשערת המחקר ולתיאוריה עליה נשענת ההשערה.

 

מסקנתם של דרלי ולאטאנה הייתה:

  • הימנעותם של אנשים להגיב אינה נובעת מפגם כלשהו באישיותם, אלא בעיקר משום שהאחריות על המצב אינה ברורה.
  • בקבוצה של אנשים הזרים האחד לשני, אין מנהיג; האחריות היא מפוזרת וכך גם תחושת האשמה בקרב מי שלא הושיט עזרה.

 

לסיכום:

התהליך המדעי רצוף החלטות ובחירות שהחוקר נאלץ לעשות. בכל שלב תהיה התפשרות עם המציאות, יהיו אילוצים. מסקנות המחקר אמורות להביא בחשבון אילוצים אלו.

הכרת התהליך תאפשר לבחון את החלטות החוקר, ולבחון לאורן את תקפות ממצאי המחקר וכן את ההשתמעויות התיאורטיות שלהם.

 

יסודות בסיסיים של מחקר

התהליך המדעי נשען על ארבעה יסודות בסיסיים:

מושגים, הגדרות, משתנים והשערות. נבחן כל אחד מהם:

מושגים

תיאוריה המסבירה תופעה עושה זאת באמצעות מושגים או מונחים. התיאוריה מגדירה את היחסים בין המושגים. מונחים תיאורטיים יכולים להיות: סביבה, אינטליגנציה, תוקפנות, תסכול, מוטיבציה, דימוי עצמי, ביטחון עצמי, למידה יעילה, סקרנות, השכלה......

כל מסגרת מדעית מפתחת סדרת מושגים המיוחדת לה והמאפשרת תקשורת ומחקר. למשל- תיאוריה מקשרת בין אלימות לתסכול, בין השכלה ובין מוטיבציה, בין סביבה לבין אינטליגנציה, בין דימוי עצמי ובין הצלחה בלימודים.....

המושגים עצמם הם תיאורטיים ואינם ניתנים לתצפית ישירה באמצעות החושים.

על מנת לבחון הסברים תיאורטיים או היגדים תיאורטיים, בחינה אמפירית, יש להגדיר את המושגים התיאורטיים באופן מדויק וחד משמעי.

 

הגדרות

אנו מבחינים בין הגדרה מושגית והגדרה אופרציונלית/ אופרטיבית/ תפעולית

הגדרה מושגית (נומינאלית): הסברתם של מושגים באמצעות מושגים אחרים- כפי שזה נעשה במילון.

אלימות- התנהגות תוקפנית; משכל- יכולת הסתגלות; מעמד- מידת היוקרה שיש לאדם, דמוקרטיה- שלטון העם.....

הגדרות מושגיות אינן מתגברות על הערפול שבמושג מאחר וגם הן משתמשות במושגים מופשטים וכלליים. הערפול מתבטא בכך שאין קביעה ברורה וחד משמעית אם התנהגות X שייכת למושג או לא.

למשל- האם קללה היא התנהגות אלימה? כיצד מתבטא דימוי עצמי?- כיצד נדע אם לילד מסוים יש/ אין ביטחון עצמי? כיצד נדע איזה דימוי עצמי יש לילד?

הגדרה אופרטיבית: הגדרה במונחים אמפיריים (עובדתיים) המאפשרת לקבוע חד משמעית אם נתון, התנהגות או אירוע מסוימים משתייכים/ לא משתייכים למושג.

ההגדרה האופרטיבית מאפשרת מעבר מהרמה התיאורטית- שאינה מאפשרת חקירה מדעית, אל הרמה התצפיתית- המאפשרת בדיקה אמפירית.

למשל, למושג מעמד ניתן לקבוע כמה הגדרות תפעוליות: רמת הכנסה של X שקלים בחודש; מקום מגורים; השתייכות לקבוצות חברתיות מסוימות.

 

  • ננסה להגדיר: הצלחה בלימודים; קורס מתוקשב; פופולאריות; ביטחון עצמי; חרדה; אינטליגנציה; יכולת מנהיגות

 

הגדרה אופרטיבית נמדדת: כאשר פיתחו כלי מדידה מקובל או מבחן מקובל לקיומה/ אי קיומה/ או דרגת קיומה של תכונה (חרדה, קשב, היפראקטיביות, ליברליות, גזענות, מוכנות לכיתה א', התאמה לקורס טייס....)

הגדרה אופרטיבית ניסויית: סדרת פעולות שהחוקר מבצע על מנת להניח שהתכונה קיימת. למשל: החוקר נותן לנבדקים מבחן בו תרגילי חשבון עליהם הם שוקדים שעה. לאחר מכן החוקר לוקח את הדף וקורע אותו לעיניהם ונותן להם דף חדש. החוקר מאמין שמצב זה יוצר  תסכול בנבדקים.

דרלי ולאטאנה יצרו מצבי חירום בניסויים שביצעו.

 

  • מה חשיבותה של הגדרה אופרטיבית?

הגדרה אופרטיבית מאפשרת:

מעבר לרמה תצפיתית: תנאי לבדיקה אמפירית/ תנאי למחקר מדעי

תקשורת בין חוקרים

חזרה על המחקר בתנאים אחרים

בעייתיות:

1. דרגת ההתאמה בין ההגדרה האופרטיבית ובין ההגדרה המושגית.

'שיניים בריאות' ניתן להגדיר באופן אופרטיבי על ידי- מספר ביקורים אצל רופא השיניים, אורך חיי השן, מספר שיניים בפה......

מהי הגדרה טובה יותר? האם ההגדרה האופרטיבית מכילה את מלוא המשמעות לה אנו מתכוונים על ידי המושג התיאורטי?

  • כיצד נגדיר: הוראה יעילה; תלמיד טוב; הצלחה של שיטת לימוד, קריאה טובה/ ידיעת אנגלית/ ידיעת חשבון....

שאלת התאמת ההגדרה האופרטיבית לזו התיאורטית עולה במיוחד כאשר החוקר מפתח כלי מדידה (מדידת מוכנות לכיתה א', מבחן סף להתאמה ללימודים גבוהים...)- אז נרצה לדעת שהכלי אכן מודד את המשתנה אותו רצה החוקר למדוד.

2. לא תמיד ניתן להגדיר מונחים תיאורטיים באופן תפעולי, באופן המאפשר בחינה אמפירית.

למשל: בשאלת קיומו או אי קיומו של מבנה פנימי: 'איד', 'אגו' ו' סופר אגו' (בעקבות התיאוריה של פרויד) יהיה קשה להגדיר את המשתנים הפנימיים.

כציד נגדיר 'סקרנות', 'כוונה'?

 

  • להלן מספר זוגות של מונחים, ציינו מהו המונח התצפיתי (ההגדרה האופרטיבית) ומהו המונח התיאורטי:

חיי קהילה; מספר ארגונים מקומיים

עוני; מקבלי תמיכת סעד

עוני; זכאות לארוחות מסובסדות

ביורוקרטיה; מספר רמות סמכות מבסיס הארגון ועד לראשו

מידת הנאמנות למפלגה; מספר הפעמים שאדם בחר ברציפות באותה המפלגה

 

·        תרגיל נוסף:

א. הציעו 2 הגדרות אופרציונאליות למונחים התיאורטיים הבאים:

1. הישגים בלימודים 2. יצירתיות. 3. הבנת הנקרא. 3. התרגשות. 4. מעמד סוציו-אקונומי.

ב. ציינו לפחות ביקורת אחת לגבי כל הגדרה שהצעתם.

 

 

משתנים (מבוסס על קימן, צ'רלס, 1983)

משתנה הוא מושג הניתן ליישום אמפירי. משתנה נושא מספר ערכים.

'הצלחה בלימודים'- משתנה שיכול לקבל מספר ערכים: הצלחה מרובה, הצלחה בינונית, הצלחה נמוכה. אפשר לחשוב על מספר שונה של ערכים: מעל ציון מסוים- 'הצלחה', מתחת לאותו ציון: 'אי הצלחה'; אפשר לקבוע גם יותר ערכים על פי הציונים.

'מין'- משתנה בעל שני ערכים.

מקום מגורים- עיר, מושב, קיבוץ, .....

טמפרטורה-

גיל-

מספר אנשים נוכחים במצב חרום - בניסוי של דארלי ולאטאנה, מספר האנשים הנוכחים יכול היה להשתנות לפי מצב הניסוי.

מושג שיש לו ערך אחד בלבד אינו יכול להיות משתנה ואינו ניתן למחקר מדעי. המושגים המשמשים כמשתנים נובעים מהמסגרת התיאורטית שנקבעה על ידי החוקר. השערה באה לנבא קשר בין משתנים: אלו ערכים של משתנה אחד יופיעו יחד עם ערכים מסוימים של משתנה שני.

רמת הקשב של התלמיד בהקשר לרמת החרדה שלו (רמת הקשב: משתנה שיש לו ערכים אפשריים- רמת קשב גבוהה/ נמוכה; רמת חרדה: משתנה שיכולים להיות לו את הערכים הבאים: רמת חרדה גבוהה/ בינונית/ נמוכה)

מידת הלחץ שחש התלמיד בהקשר להצלחה בביצוע במבחן

תפיסה מרחבית ומין: לגברים יש תפיסה מרחבית טובה יותר מאשר לנשים

קשר בין ענישה להתנהגות בכיתה

 

משתנה תלוי ובלתי תלוי: בכל הסבר מדעי יש גורם מסביר וגורם מוסבר. אם אנו חושבים שהצלחה במבחן תלויה גם במידה בה התלמיד מרגיש לחץ, הרי ש 'לחץ'  הוא הגורם המסביר ו 'הצלחה במבחן' היא הגורם המוסבר. נאמר: לחץ- משתנה בלתי תלוי, הצלחה במבחן- משתנה תלוי.

משתנה מסוים יכול לשמש כ 'משתנה תלוי' בעבודת מחקר אחת ו 'משתנה בלתי תלוי' בעבודת מחקר אחרת.

מידת הקריאה תלויה/ קשורה בהשכלה; ההשכלה תלויה במידת הקריאה

השכלה קשורה למעמד חברתי; מעמד חברתי קשור להשכלה

 

השערות (שם)

ניבוי ספציפי שאנו גוזרים מתיאוריה נקרא 'השערה' (באמצעות דדוקציה). ההשערה היא תשובה אפשרית שהחוקר מנסח לשאלה מדעית שהעלה, תוך הישענות על מסגרת תיאורטית.

הגדרה: השערה היא טענה לגבי כיוון הקשר בין שני משתנים או יותר.

 

  • לפנינו השערות-

לימוד בקבוצות תורם להישגים

תגובות המורה לתלמידים משפיעות על אקלים הכיתה

לטעוני טיפוח סגנון למידה שונה מזה של ילדים מבוססים

הוראת חשיבה מקדמת למידה יעילה

  1. מהם המשתנים ואלו ערכים הם עשויים לקבל
  2. מהו המשתנה התלוי/ הבלתי תלוי

ההשערה ניתנת לבחינה אמפירית. לשם כך עליה להיות ברורה ובמידה מסוימת ספציפית.

 

לסיכום:

בפרק זה למדנו על תהליך החקירה המדעית. נוכל לזהות את שלבי החקירה בכל עבודת מחקר. כמו כן דנו ביסודות הבסיסיים של מחקר: מושגים, הגדרות, השערות ומשתנים. גם אותם נזהה בכל עבודת מחקר.
נספח:

ב 13 למרץ 1964, יום שישי בשעת בוקר מוקדמת (3:15) בקווינס, ניו יורק אירע רצח אכזרי בו מצאה את מותה קיטי ז'נובז ((Kitty Genovese, בחורה צעירה בת 28 שחזרה ממשמרת הלילה בבר בו עבדה כמנהלת. לכאורה, עוד רצח המתרחש בניו יורק, עיר בה אירועים כאלו אינם זרים לה. מקרה 'קיטי ז'נובז' קיבל פרסום רב בשל הפרטים שהתגלו בהקשר לרצח. הפשע עצמו נמשך 35 דקות ארוכות בהן היא הותקפה ונדקרה כמה פעמים: הרוצח תקף ודקר, אורות נדלקו בבניין הסמוך, קולות השכנים נשמעו וגרמו לכך שהתוקף  ברח. עם חזרתו של השקט לרחוב ועם כיבוי האורות בדירות השכנים חוזר הרוצח ותוקף שוב. סצינה זו חוזרת על עצמה שוב- הרוצח בורח ושוב חוזר לתקוף- כך שלוש פעמים. 38 אנשים ראו את הרצח במהלכו קראה קיטי לעזרה כמה וכמה פעמים. אנשים אלו יכלו לראות ולשמוע אותה; אף לא אחד מהם התערב והושיט לה עזרה. יתרה מכך- אף אחד לא קרא לכוחות הצלה או למשטרה. רק לאחר מעשה הזעיק אחד העדים את המשטרה.

ב- 27 למרץ מפרסם הניו- יורק- טיימס כתבה על הרצח תחת הכותרת: 'המקרה של קיטי ז'נובז: 37 אנשים שראו לא קראו למשטרה. אפאתיה נוכח דקירות אישה מקווינס מזעזעת את החוקר (כתבה של מרטין גנסברג). חוקר המשטרה מזדעק בעיקר בשל העובדה ש- 'אנשים טובים' לא צלצלו למשטרה.

מקרה זה העלה שאלות מוסריות רבות: האם זו אדישות? או אולי פחד? (ממה?) האם הטלוויזיה המראה כמות גדולה של אלימות הקהתה את חושי האנשים?

 

ז'והן דרלי, מאוניברסיטת ניו יורק וביב לאטאנה, מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק סברו שסיכוייה של קיטי ז'נובז להינצל היו עולים אם מספר העדים לרצח היה קטן יותר. הם העלו השערה שככל שמספר האנשים העדים למצב חירום עולה, כך קטן הסיכוי שמישהו מהם ינקוט בצעדים להתערב ולסייע במצב החירום.

 

על מנת לבדוק השערה זו הם תכננו סדרה של ניסויים.

נביא כאן ניסוי אחד לדוגמה: נבדקים (סטודנטים) זומנו לניסוי שלכאורה בדק את הסתגלותם לחיים באוניברסיטה עירונית. הסטודנט הושב בחדר נפרד מול מיקרופון, הוא שמע את דיווחיהם של חבריו לניסוי ובתורו אמור היה להשמיע את דבריו במשך שתי דקות. כך נערך סבב ראשון של 'הצהרות' כשהסטודנט הראשון סיפר, בין שאר הדברים שאמר, שהוא סובל מדי פעם מהתקפים אפילפטיים. הקבוצה כולה הייתה למעשה סדרה של הקלטות בהן נשמעו 'דברי הסטודנטים' לאזנו של הנבדק שהאמין שאלו משתתפים כמוהו בניסוי, היושבים, כל אחד מהם, בחדרים נפרדים. בסבב נוסף כאשר היה תורו של הסטודנט הסובל מהתקפי אפילפסיה לדבר, תוך כדי דיבור הוא ביים התקף, השמיע קולות מצוקה וביקש עזרה, לבסוף קולו נחנק והמיקרופון נדם. ההתקף- נמשך 6 דקות. הנבדק היה יכול לקום ממקומו, לצאת מהחדר ולהזעיק את החוקר. אם הוא לא עשה זאת במהלך 6 הדקות של ההתקף, החוקר נכנס לחדר והפסיק את הניסוי.

 

ממצאים ומסקנות

הממצאים הראו שרק 31% מהנבדקים (59 נשים ו- 13 גברים) קמו להזעיק עזרה. ליתר דיוק:  "כשנבדק האמין שהוא נמצא בקבוצה של ארבעה או יותר, הוא לא ניסה לבקש עזרה או להיחלץ לעזרת הקורבן. לעומת זאת, במקרים שבהם האמינו הנבדקים שהקבוצה מורכבת משני אנשים בלבד, הנבדק עצמו והסטודנט ה 'אפילפטי', ניסו 85% לעזור ועשו זאת במהלך שלוש הדקות הראשונות של ההתקף."

כל זה אינו אומר שהנבדקים בסיטואציה היו אדישים. הם חשו מבוכה, אי נוחות וחרדה ולא יכלו להחליט אם לקום להגיש עזרה או לא.

מסקנתם של דרלי ולאטאנה הייתה: הימנעותם של אנשים להגיב אינה נובעת מפגם כלשהו באישיותם, אלא בעיקר משום שהאחריות על המצב אינה ברורה.

 

בניסוי נוסף גרמו אותם חוקרים לנבדקים לחשוד שהם עצמם נמצאים במצב חירום: נבדק הוכנס לחדר יחד עם עוד שני סטודנטים, שהיו למעשה שחקנים ששיתפו פעולה עם החוקר, על מנת למלא שאלון על החיים בקולג'. דקות לאחר תחילת הניסוי הוחדר לחדר עשן שאינו מזיק שהלך והתעבה. משתפי הפעולה תודרכו להמשיך בניסוי כרגיל. התנהגותם של הנבדקים הראתה אי שקט, התבוננות על שותפים לחדר והתנהגות שהראתה התלבטות קשה אם להמשיך למלא את השאלון או לצאת לדווח על המקרה. גם בניסוי זה רק מעט מהנבדקים יצאו ודיווחו לחוקר על המצב בחדר.

מסקנה: כשאדם רואה משהו שיכול להתפרש כמצב חירום הוא נוטה לבחון שותפים נוספים בסיטואציה על מנת לבדוק את המידה בה הם מגיבים למצב ועל ידי כך לבחון את תפיסתו שלו את המצב. אנשים נוטים להסתמך על התנהגות זולתם בהגדרת המצב בו הם נמצאים: אם האנשים סביב נראים רגועים או אדישים למצב מתקבלת מסקנה שכנראה אין זה מצב חירום. אדם מעדיף להתנהג כמו שאר האנשים מאשר להגיב בהתאם לתחושותיו ובכך להסתכן בהתנהגות מוגזמת בציבור. גם כשברור שזהו מצב חירום, עדיין לא ברור מי נושא באחריות לסיוע ואנשים מהססים לפעול. בקבוצה של אנשים הזרים האחד לשני, אין מנהיג; האחריות היא מפוזרת וכך גם תחושת האשמה בקרב מי שלא הושיט עזרה. (Conroy, 2000)