פרק 6

איסוף נתונים: תצפית

(האוניברסיטה הפתוחה)

הקדמה

התהליך המדעי מתחיל בדרך כלל בתיאוריה מסוימת (או בהשערה), עובר לשדה האמפירי לשם בדיקת השערות ומדידת משתנים (הגדרה אופרטיבית של משתנים, דגימה, מדידה...) ועובר חזרה לשדה התיאורטי בעקבות הממצאים האמפיריים לשם הסקת מסקנות ביחס להשערה ולתיאוריה וכן, לשם ניסוח חוק כללי.

כפי שנוכחנו לדעת מהפרקים הקודמים, המחקר המדעי הכמותי מצריך תכנון רב ובו תהליך מורכב של קבלת החלטות. כל החלטה באשר לפרטי ביצוע המחקר משפיעה על המסקנות שניתן להסיק מעבודת המחקר. כמו כן ברור שכל החלטה מבטאת אילוץ מסוים, מגבלה מסוימת, בדרך לקביעת חוק כללי אותו מעוניין החוקר להכליל על אוכלוסיה מסוימת.

לאחר קביעת ההגדרות האופרטיביות של המשתנים הנבדקים ולאחר בחירת הנבדקים יש לבצע את הבדיקה האמפירית הלכה למעשה; יש לקבוע את כלי המחקר באמצעותם ייאספו הנתונים.

שלוש צורות עיקריות של איסוף נתונים: תצפית, ריאיון או סקר וטכניקות לא תגובתיות. כל צורה כזו יש לה כמה שיטות מקובלות. כצפוי, לכל שיטה לאיסוף נתונים יש יתרונות ומגבלות וחסרונות אותן ראוי לקחת בחשבון בשיקולים טרם ביצוע המחקר וכן בהסקת המסקנות לאור ממצאי המחקר.

 

תצפית

תצפית יכולה להתבצע בצורות שונות:

תצפית יכולה להתבצע בסביבה הטבעית או במעבדה. נוהלי התצפית יכולים לנוע מתצפית גמישה מאד בה החוקר מודרך על ידי בעיה כללית.... ועד לתצפית מתוכננת היטב בה נעשה שימוש במכשירים מקצועיים שהוכנו מראש תוך קביעה מדויקת של תנאי התצפית. החוקרים עצמם יכולים להשתתף בפעילות הקבוצה בה הם צופים, הם יכולים להיחשב כחברי הקבוצה, או שלא להיות חברי הקבוצה או גם- להיות מוסתרים מהקבוצה עליה צופים.

 

מדוע תצפית

החוקר מחליט להשתמש בכלי התצפית כאשר הוא:

  • רוצה ללמוד על תופעה באופן ישיר (לא לשאול עליה- אלא להתבונן בה);
  • רוצה ללמוד על התנהגות בעת התרחשותה;
  • רוצה לחקור תופעה בסביבה הטבעית בה היא מתרחשת ובמהלך תפקוד טבעי, מה שמאפשר ניתוח רקע להתנהגות;
  • רוצה לקבל תמונה רחבה על המרכיבים והגורמים הפועלים יחד בסביבה (מה קורה בסביבה בעת ההתנהגות/ לפניה/ אחריה);
  • רוצה ללמוד על תופעה כמה שיותר על מנת לשער השערות;
  • רצון לצמצם את השפעת כלי המדידה על התנהגות הנחקר: בטכניקות מחקר רבות נכנסים אלמנטים של מלאכותיות לתוך הסביבה הנחקרת. ריאיון למשל, הוא סוג של מפגש בין חוקר לנחקר שיש לו אפקט לכשעצמו המשפיע על התנהגות החוקר וכן על התנהגות הנחקר. הנחקר עלול להתנהג בדרך שאינה אופיינית לו. מלאכותיות זו ניתנת להפחתה למינימום בחקירה תצפיתית, בייחוד כאשר אנשים אינם מודעים לכך שצופים עליהם.
  • ישנם מצבים בהם לא ניתן לשאול את הנחקר ואין אפשרות אחרת לבדוק קשר בין משתנים אלא רק על ידי תצפית. מצבים אלו כוללים נבדקים שהם צעירים במיוחד (למשל).
  • הרצון לתקף דיווחים מילוליים של נחקרים על התנהגותם על ידי תצפית הנותנת משנה תוקף לדבריהם (כאשר למשל נבדק המשתנה: מעורבות פוליטית/ חברתית- אפשר לשאול נחקרים על מעורבותם הפוליטית, אך ניתן גם להשוות את דיווחיהם להתנהגות בפועל).

 

אופיין של תצפיות

שתי מסורות בסיסיות של תצפית:

מסורת המחקר האנתרופולוגי או חקר הקהילה

החוקר הבודד יוצא לשהייה ארוכה במסגרת חברתית מוגדרת. הוא יכול להשתתף במידה זו או אחרת בחיי הקבוצה הנחקרת ורושם את תצפיותיו. החוקר מתאר חיי קהילה, הוא מעוניין בקשת רחבה של תופעות ובתיאור מקיף של החיים החברתיים. מסורת זו נפוצה יותר במחקר האיכותני. מטבע הדברים מסגרת התצפית מאד גמישה ומשתנה בהתאם לנסיבות.

תצפיות הבאות לשרת מטרת בדיקת השערות

תצפיות המשרתות בדיקת השערות במחקר המדעי הן בדרך כלל ממוקדות ומסגרתן נקבעת על ידי השערת המחקר וההגדרות האופרטיביות של המשתנים הנחקרים המכתיבות את מושאי התצפית ומוקדיה.

 

יהיו מטרות המחקר ונוהל התצפית אשר יהיו, יש לטפל בשלושה שיקולים אם רוצים שהנתונים המתקבלים יהיו משמעותיים מבחינה מדעית:

  • השיקול הראשון והחשוב ביותר נוגע להחלטה ביחס לדבר שעליו צריך לצפות. שיקול זה משפיע על דרגת ההיסק הנדרשת מהמסתכל.
  • השיקול השני נוגע לעיתוי של תצפיות.
  • השיקול השלישי נוגע לרישום התצפיות.

ההחלטה ביחס למושא התצפית והשפעתה על רמת ההיסק של הצופה : זוהי החלטה ביחס לשאלה- על מה צופים- מדובר כאן על ההגדרה האופרטיבית של המשתנים הנחקרים. ככל שיהיה יותר ברור על מה עורכים את התצפית כך רמת ההיסק הנדרשת מהצופה תקטן. אפשר לצפות על התנהגות מילולית, על תנועות, על התנהגות מרחבית, על צורת דיבור, גובה קול.....

אם נרצה לחקור האם מתקיים קשר בין משתנה בלתי תלוי 'תסכול' ובין משתנה תלוי 'תוקפנות' נוכל לתכנן מחקר אמפירי בו נשתמש בתצפית למדידת המשתנים. על מנת לעשות זאת נגדיר באופן אופרטיבי את המשתנים. ניצור מצב של תסכול ונמדוד באמצעות תצפית את רמת התוקפנות המתגלית בהתנהגות. כאן יש צורך להגדיר במדויק מהי התנהגות תוקפנית, מהן ההתנהגויות עליהן תתמקד התצפית.

ככל שההגדרה ברורה יותר וקל יותר לזהות בשטח את ההתנהגות הנצפית, כך תעלה המהימנות של כלי המחקר. מהימנות גבוהה בין שופטים תבטיח שאכן ממצאי התצפית אינם תלויים בחוקר עצמו אלא בהתנהגות הנחקרים. באופן הזה- רמת ההיסק הנדרשת מהצופה היא נמוכה ביותר. מחקר טוב יהיה זה שבו הקטגוריות של התצפית תהיינה מפורשות, ממצות ומוציאות (לא משתמעות לשתי פנים).

החלטה ביחס לעיתוי התצפיות: ברור שבדרך כלל לא ניתן לערוך תצפיות כל הזמן. כמו כן ברור שתהיה בעיה של תקפות ממצאי התצפית אם נבחר לצפות על התנהגות של תלמיד רק בשעות מסוימות- אז תתעורר השאלה: האם תצפית בשעות הבוקר בלבד מייצגת נאמנה את המשתנה 'התנהגות התלמיד'?  לכן יש להחליט על דגימת זמן- בחירת יחידות זמן כאלו שיבטיחו ייצוג נאות של האירועים או ההתנהגות הנצפים. הדגימה תהיה בהתאם למשתנים הנצפים, להשערות ולשיקולים אחרים הקשורים במטרות המחקר.

החלטה בקשר לרישום התצפיות: המטרה היא לקבל תמונה מדויקת של אירוע. במחקר אנתרופולוגי יכול להיות פער זמנים בין התצפית לבין רישומה. רישום התלוי בזיכרון יהיה בעייתי (מהימנות). יש הבדל בין רישום התרשמותי לבין רישום שיטתי של אירועים הנערך עם התרחשות האירועים עצמם. רישום שיטתי בו הקטגוריות של התצפית מפורשות יהיה מהימן יותר.

 

 

 

תגובתיות

אחת הבעיות המזוהות עם תצפית היא- השפעת החוקר על תגובות הנבדקים ומכאן- על ממצאי המחקר: בעיית התגובתיות.

צופה, בדרך כלל, אינו יכול להעלים לחלוטין את נוכחותו. אם אכן הוא נסתר, הוא מצמצם את תחומי התצפית שלו. שיטות תצפית מתגוונות בהתאם למידה בה החוקר גלוי לנחקר.

ארבע צורות בסיסיות של תצפית: בקוטב האחד נמצא הצופה בתפקיד שותף מלא בחברה הנחקרת- החוקר אז מסתיר את זהותו כחוקר ולמעשה עורך את תצפיותיו בהיחבא (שוטר סמוי... ). בקוטב השני נמצא הצופה בתפקיד הזר שאינו שותף בחברה הנחקרת אך נוכח בפעילויות החברה כצופה מוצהר; אין הוא נושא תפקיד חברתי ומשמש כצופה בלבד. בין המשתתף הטהור והצופה הטהור נמצאים עוד שני תפקידים שצופה לעתים בוחר לקחת על עצמו- 'המשתתף- צופה' ו 'צופה- משתתף'.

התפקיד שבוחר החוקר למלא משפיע לא רק על שיטת התצפית שהוא בחר אלא על כל צורת עבודתו בשדה: הצגת שאלות ורישום התצפיות.

נבחן את היתרונות והחסרונות של כל שיטה כזו:

המשתתף הטהור: לעתים אינו מזדהה כחוקר. זוהי הזדמנות לראות את החברה הנחקרת בסביבה הטבעית (כולל- מאבקי כוח, רכילויות....) והתגובות לנוכחותו מזעריות, לכן גם זמינותו למידע גבוהה.

ארבע בעיות מתעוררות: אינו יכול לשאול שאלות שמנוגדות לתפקיד אותו הוא ממלא; משקיע זמן רב במילוי התפקיד החברתי; אובייקטיביות התצפית יורדת (הזדהות עם התפקיד, הזדהות עם חלקים מהחברה...); אין אפשרות רישום מיידי.

הצופה הטהור:  אינו ממלא תפקיד חברתי. העדר מעורבות יתבטא בטיב המידע שנאסף; החוקר עלול להיות מנוע מגישה לתחומים מסוימים בחברה; נוכחותו עלולה להשפיע על ההתנהגות; תשובות לשאלותיו לא תהיינה בהכרח אמינות.

המשתתף כצופה: יש דמיון למשתתף הטהור אך יש גם דגש על תפקיד 'הצופה'. מצד אחד מעורב ויוצר קשר עם אנשים ומצד שני 'צופה'. מצב זה עלול להשפיע על אובייקטיביות וכן על גישה למידע.

הצופה כמשתתף: צופה טהור אינו יכול להגיע למידע מסוים ללא רכישת אמונם של אנשי הקהילה. ההשתתפות בחלק מהתפקידים והמעורבות עם האנשים יכולה לסייע לכך. נחשב ל 'חבר זמני'. יתרון- יכול לרשום תצפיותיו במהלך אירוע.

 

את ארבעת צורות התצפית ניתן להעריך על ידי כמה קריטריונים הקשורים ליכולת לאסוף נתונים מהימנים:

  • השקעת זמן בביצוע התפקיד בחברה
  • תגובתיות- השפעת הנוכחות של הצופה על המתרחש
  • יכולת לשאול שאלות
  • מעורבות בחברה- השפעה על מידת האובייקטיביות
  • רישום
  • גישה למידע

החוקר לוקח משתנים אלו בחשבון בעת תכנון המחקר.

 

 

הערכת התצפית

מהימנות מדידה באמצעות התצפית:

  • עד כמה צופים שונים מקבלים תוצאות דומות באותה המדידה,
  • עד כמה הצופה מקבל מדידות דומות ממדידות חוזרות,
  • שינויים החלים בחוקר- העבודה בשדה יכולה להשפיע על ראייתו את התופעות (אובייקטיביות). ככל שהצופה נמצא זמן ממושך יותר עם הנחקרים הוא עלול לתת משמעות אחרת להתנהגותם או לדבריהם,
  • פער זמנים בין התצפית לרישומה יכול להשפיע על הסלקטיביות של הזיכרון
  • רישום התרשמותי לעומת רישום שיטתי (ישנה נטייה לזכור אירועים דרמטיים ולהתעלם מאירועים פחות מרשימים)
  • כשהחוקר הוא זר בחברה המידע אליו נחשף יהיה שונה מאשר במצב רגיל בו לא נערכת תצפית על הנחקרים. המידע עצמו אינו מהימן (תלוי בנוכחות החוקר).

הפתרונות: יותר מצופה אחד, הגדרה אופרטיבית ספציפית וברורה (מינימום שיקול דעת); חזרה על הבדיקה והשוואת תוצאות.

ככל שהמחקר יותר דומה למחקר אנתרופולוגי כך קשה יותר להגדיר במדויק מסגרות תצפית (ולעתים אין עניין בכך) והחזרה, גם היא קשה יותר.

תוקף המדידה הנערכת באמצעות תצפית:

יכולתו של החוקר לקבוע שהמדדים שלו אכן משמשים כמדדים מתאימים למושג/ המשתנה הנחקר. בעיית התוקף מתרכזת במשמעות שהחוקר נותן לתצפיותיו: מה ניתן להסיק מהנתונים.

ככלל- ככל שיש פחות מקום לפרשנויות פרטיות ויש יותר הסכמה לגבי מושאי התצפית- בעיית התוקף קטנה. אם החוקר יאמת את ממצאי התצפית על ידי שאלון או איסוף פרטים בשטח- התקפות תקבל משנה חוזק.

דגימה:

באיזו מידה יכול החוקר לטעון שהתופעות שצפה בהן והקשרים שמצא בין משתנים, נכונים גם לגבי מצבים עליהם לא צפה. מדובר על יכולת ההכללה של ממצאי המחקר.

מידת ההכללה הצפויה מהמחקר תהיה  תלויה ב- נחקרים הנבחרים (מדגם), בזמן (דגימת זמן), במקום (דגימת מקום) וכן באירוע הנבחר לצפייה (דגימת אירועים).

פיקוח על משתנים: תצפית שאינה נערכת במעבדה אינה מבטיחה פיקוח על משתנים שונים הפועלים בשטח (שלא כולם ידועים). לכן קשה להגיע למסקנות על קשר סיבתי בין המשתנים.

 

להלן רשימת מטרות מחקריות שעשויות להיעזר בתצפית:

  • פקיד ממשלה בא לצפות על החיים בקיבוץ (ידוע שיש לו השפעה על הזרמת כספים לקיבוץ)
  • עיתונאי סוקר את הנעשה בשטחים
  • חקירת תהליכים המתרחשים בדינאמיקה קבוצתית
  • עובדת סוציאלית צופה במשפחה על מנת להחליט האם מתאימה לקבלת ילד מאומץ