הצומח בחרמון

 

הצומח בחרמון ערוך בחגורות רום: עד רום של 1,250 מ' משתרעת חגורת החורש הים- תיכוני, צמחייתה דומה מאוד לזו של החורש בגליל, כרמל, השומרון ויהודה.

בין קווי הרום 1,250 ו- 1,900 מ' משתרעת החגורה התיכונה בשם חגורת חורש הַסְפָר ההררי, ובה יער דליל מעורב של עצים רחבי עלים נשירים (ורדניים, מיני אלון, אדר, לבנה) ושל עצי מחט ירוקי- עד מסוג ערער.זהו בהרכבו אך דליל למדי, בעיקר בגלל כריתת יתר ורעיית יתר.

 מעל רום של 1,900 מ' משתרעת חגורת הצומח הכַּרְקוֹצִי, ובה מאות מיני צמחים נמוכים שאינם גדלים בשום מקום אחר בארץ. רבים מאלה מצטיינים בפריחה עשירה, יפה ומיוחדת, בעיקר במאי – יוני – יולי.  לחגורה זו אופייניים כַרים קוצניים צפופים דמויי קיפוד. צורת הגידול בכרים קוצנים מעוגלים אלה אופייניים להרים גבוהים רבים ברחבי העולם.

 

 

הגורמים העיקריים, שעיצבו את בית הגידול במרומי – החרמון, הם הקור, כיסוי השלג, הרוחות העזות, הקיץ היבש, שכבת הקרקע הדקה והרעיה.

אין כמעט מיני צמחים שהם אֶנדֶמיים[s1]   לחרמון. המין האחד, הנחשב אֶנדֶמי לחרמון היא פִּשְׁתָּה אַרְסִית, וכן מינים אחדים, שהוגדרו בחרמון כצמחים חדשים למדע.  

 

לקריאת מאמרים בנושא צומח בחרמון:

http://www.snunit.k12.il/heb_journals/aretz/326018.html

http://www.snunit.k12.il/heb_journals/aretz/27502.htm

 

 

חי בחרמון

 

החי במרומי החרמון מיוחד במינו, וכולל מינים רבים שאינם נפוצים בשאר חלקי הארץ, והחרמון הוא הגבול הדרומי לתפוצתם העולמית.

חרמון הוא מעין מחסום, החוצץ בין מינים וסוגים ממוצא ביו- גיאוגראפי שונה: מהם דרומיים, שאינם יכולים להגיע בעטיו צפונה, ומהם צפוניים (בעיקר אנאטוליים), שאינם יכולים להגיע בעטיו דרומה. ואין זה משום הקושי הפיסי לעברו, אלא בשל היותו תחנה סופית לתנאי חיים ואקלים מסויימים, שאינם מצויים מעברו השני. חמישה מינים לפחות של זוחלים, החיים כאן, אינם ידועים מדרום לחרמון. ביניהם שני מיני נחשים מהסוג כַּרְכָן. לגבי 17 מינים של ציפורים, ביניהם אירניה, סיטת הצוקים, ירגזי החרמון וסלעית אירופית, החרמון הוא הגבול הדרומי של תחום דגירתם. מבין 84 מינים של פרפרים שנמצאו בחרמון, 23 מינים אינם מצויים בשאר חלקי ארץ ישראל. הוא הדין במינים רבים מסדרת הזבובים ובחרקים רבים. גם מיני חלזונות רבים .

תופעה מעניינת בחרקים החיים בחרמון היא אובדן כושר תעופתם. תופעה זו מוכרת בהרים גבוהים רבים ברחבי העולם, החשופים לרוחות עזות, שבהם היכולת לעופף – לא תמיד יש בה משום יתרון. ככל שמגביהים לעלות בהרים, גדל אחוז החרקים המשוללים כושר תעופה מכלל חרקים. עם החרקים החיים בחרמון, שכנפי התעופה שלהם התנוונו והם אינם מסוגלים לעוף, נמנה הסלעם יפה- הרגל.

 

בין החרקים הנפוצים ביותר הם:

  • חגב גדול ומסורבל, שצבעו חום כהה עד צהבהב, הצד הפנימי של רגלי הקפיצה שלו הוא כחול, ופרקיהן כתומים. בהיותו גדול, איטי ואינו נחפז להסתתר – קל להבחין בו ואף לתפסו.
  • גמל שלומו המדברי, גם כנפיו מנוונות.

אך יש חרקים מעופפים רבים בחרמון, כגון: פרפרים, זבובים, דבורים חיפושיות ורבים אחרים. אלה מעופפים לעיתים קרובות סמוך לפני הקרקע, וכן במקומות ובשעות שהרוח אינה נושבת בהם בחוזקה.   

בימי הקדם נודע החרמון כמקום משכן של חיות טרף גדולות: "מראש אמנה שניר וחרמון ממעונות אריות מהררי נמרים" (שיר השירים ד', ח), אך כיום נשמדו רוב הטורפים הגדולים שהיו בחרמון. מן היונקים נמצאים כאן כיום כמה מיונקים נדירים. בכתף שיאון נפוץ הַדָּלָק, טורף קטן ממשפחת הַסַּמּוּרִיּיִם, הנדיר בשאר חבלי הארץ. כאן גם מקלטו האחרון בארץ של הַסְּנָאִי הַזָּהׂב.   

 

 


 [s1]צמחים הגדלים רק בחרמון ולא בשום מקום אחר