צומח

אחת התכונות המאפיינות ביותר מדבריות היא הכיסוי הצמחי הדליל המצוי בהם. גם טיפוסי הצמחים המצויים במדבר שונים מאלה הנפוצים באזורים לחים. עצים חסרים בדרך כלל או נדירים, והנוף השולט הוא של צמחים עשבוניים או שיחים נמוכים.

במהלך ההיסטוריה חלה עליה בצחיחות בנגב וכתוצאה מכך הצומח עבר מצומח ים תיכוני לצומח ערבתי- מדברי.

המים במדבר הם הגורם המגביל התפתחות צמחים. כמות המשקעים מעטה, משטר המשקעים בלתי קבוע, הטמפרטורות הגבוהות והלחות היחסית הנמוכה, מעודדים איבוד מים מן הצמחים והקרקע. בנוסף כמות המשקעים היורדת באזור מסוים אינה מתחלקת באופן שווה.

 

כמות המים הזמינים מושפעת:

מקצב זרימת המים במדרונות.

ממידת הצטברות המים בשקעים וערוצים.

מקצב חלחול המים.

מקצב התאדות המים מפני השטח.

 

מידת ההשפעה של כל אחד מהתהליכים שונה בקרקעות שונות ובאזורים שונים ולכן התפתח במדבר מגוון רחב של בתי גידול :

 

חולות

ערוצים

מדרונות הררים

 

 

 

כפי שכבר צוין, הבעיה העיקרית של צמחים במדבר היא עקת מים.

צמחים החיים במדבר פתחו הסתגלויות מורפולוגיות, אנטומיות, פיסיולוגיות, פנולוגיות, ביוכימיות ואקולוגיות ליובש. (מיכה לבנה, הסתגלות צמחים לתנאי מדבר א' ו - ב' ). לויט (1972) חילק את צמחי המדבר לשתי קבוצת עיקריות  לצמחים מתחמקים מיובש וצמחים עמידים ליובש