חטיבה 55 בקרב לשחרור ירושלים

 

סיפורה של חטיבת הצנחנים 55 בפיקודו של מוטה גור בקרבות על שיחרור ירושלים.

 

פתח דבר

 

חטיבת הצנחנים 55

 

הקמת חטיבת הצנחנים במילואים 55 החלה בשנת 1964 כאשר גדוד המילואים הותיק - גד' 28 (בפיקודו של יוסי פרדקין) שהוקם לקראת מבצע "קדש" ב- 1956 - הועבר מחטיבת הצנחנים הסדירה 35 על מנת לשמש כגרעין להקמת חטיבה חדשה של צנחנים במילואים. בניית החטיבה נמשכה לאיטה עד שנת 1966, הוקמו שאר גדודי החטיבה – גד' 66 (בפיקודו של יוסי יפה) וגד' 71 (בפיקודו של עוזי עילם), בשני הגדודים נעשה שילוב בין סגל פיקוד וותיק ומנוסה, ברובו יוצאי הצנחנים של ראשית שנות ה- 50, עם חיילים ומפקדים צעירים שזה עתה שוחררו. כמו כן הוקמו היחידות החטיבתיות – סיירת, פלוגת קשר, פלוגת הנדסה (חה"ן), פלוגת רפואה (פח"ח) וכן מפקדת החטיבה והמטה הקרבי שלה. בקיץ 1966 מונה אל"מ מרדכי (מוטה) גור כמפקד החטיבה, בהנהגתו הנמרצת נכנסה החטיבה לתכנית מזורזת של אימונים ותרגילי מטה שנועדו להכשירה כחטיבה לוחמת מן המניין בסדר הכוחות (סד"כ) של צה"ל. אימון ההקמה המלא של החטיבה יועד לחודש אוגוסט 1967 – למעשה הפך הקרב לשחרור ירושלים לאימון ההקמה האמיתי של החטיבה.

 

נסיבות הכניסה לקרב על ירושלים

 

בתקופת ההמתנה לפני פרוץ מלחמת "ששת הימים", יועדה החטיבה להילחם במבצע מוצנח ומונחת מן הים, שמטרתו היתה להציב כח בלימה בעורף הצבא המצרי באזור אל-עריש שבצפון סיני, זאת על מנת לשמש כ"סדן" למהלומה של פריצת הקו המצרי ע"י "אוגדת טל" בגזרת פיתחת רפיח. במשך כמעט שלושה שבועות תכננה מפקדת החטיבה את המבצע, בעוד שהיחידות מתאמנות לקראתה מבלי לדעת מהי משימתם האמיתית.
בליל יום א' - 4.6.67 הועברה החטיבה לשטח כנוס בגבעות שממערב לשדה התעופה תל-נוף על מנת להיערך לביצוע משימתה. עם בוקר יום ב' - 5.6.67 השקיפו לוחמי החטיבה על המראת המטוסים לתקיפת הפתיחה של מלחמת ששת הימים, זאת תוך כדי הכנות קדחתניות לביצוע המשימה.
במהרה התברר, למפקדים ואח"כ ללוחמים, שאין צורך בביצוע משימת החטיבה. התקדמות הכוחות בפיתחת רפיח והצלחת המהלומה האווירית עשו את משימת החטיבה למיותרת. אווירה של תסכול אפפה את לוחמי החטיבה - ידענו שרוב רובו של צה"ל ובמיוחד חטיבות הצנחנים האחרות משתתפים בלחימה, ואילו אנו נשארנו מהצד. הרגשה זאת לא ארכה זמן רב.

 

הרקע הכללי ללחימת החטיבה בירושלים

 

בבוקר יום ב' – 5.6.67 תקפו כוחות הצבא הירדני בירושלים. התקיפה לוותה בהפגזה ארטילרית של ירושלים העברית. מטרת ההתקפה היתה לבצע "מחטפים" במספר אתרים אסטרטגיים ב"קו התפר" שבין ירושלים הירדנית לירושלים העברית, זאת לאחר שהמלך חוסיין השתכנע ב"הצלחת" המצרים בקרב בסיני. המתקפה נפתחה בניסיון השתלטות על אזור ארמון הנציב, ולפי ידיעות המודיעין הישראלי – עיקר כוונתה היתה להשתלט על המובלעת הישראלית בהר הצופים, שהוחזקה ע"י כוחות מועטים מתום מלחמת השחרור.
פיקוד המרכז, שלפי כל הערכות המצב שהתקיימו לפני המלחמה לא היה אמור כלל להשתתף במהלכה, נקלע באחת לקרב "היתקלות" במוקד החשוב ביותר לישראל – בירתה ירושלים. לרשות הפיקוד עמדו בסה"כ שתי חטיבות לוחמות: חטיבה 16 - החטיבה המרחבית של ירושלים, והחטיבה המשוריינת 10 (הראל). לקראת צוהרי יום ב' סופחה לסד"כ הפיקוד חטיבת הצנחנים 55 שהתפנתה ממשימתה בסיני.
משימת הפיקוד בשעה זאת היתה להדוף את מתקפת הצבא הירדני ולנצל את ההצלחה מהדיפת ההתקפה לשיפור גבולותיה של ירושלים העברית, ואם יתאפשר - שחרור העיר העתיקה.

 

משימת חטיבה 55

 

ביום ב', בשעה 14.15 התייצב המח"ט, מלווה בקציני האג"מ והמודיעין החטיבתיים, במפקדת האלוף עוזי נרקיס – אלוף פיקוד המרכז, לקבלת הפקודה למשימת החטיבה:

 

המטרה:

 

א. חטיבה 55 תפרוץ בחצות את ה"קו העירוני" המפריד בין ירושלים העברית לירושלים הירדנית, תיצור מעבר קרקעי מאובטח בין העיר העברית למובלעת הר הצופים ותהדוף מתקפה ירדנית הצפויה בבוקר על הר הצופים.

 

ב. החטיבה תהיה בכוננות להמשך הלחימה לשחרור העיר העתיקה.

 

עיקרי תכנית המבצע:

 

א. המשימה הכללית

 

  1. החטיבה תבקיע את הקו העירוני בגזרת השכונות בית ישראל החדשה ופאג"י, תתקדם לכיוון הר הצופים בציר ואדי ג'וז ותחבור במהירות האפשרית עם הכוח במובלעת הר הצופים.
  2. החטיבה תייצב מעבר קרקעי בין העיר הישראלית לבין מובלעת הר הצופים.
  3. החטיבה תיצור מאחזים מול השערים הצפוניים של חומת העיר העתיקה על מנת ליצור אפשרות להמשך לחימה לכיבוש העיר העתיקה

 

ב. משימות היחידות

 

  1. גדוד 66 יבקיע את הקו העירוני באזור "בתי המפונים" שבשכונת פאג"י וישתלט על השטח השולט על ציר ואדי ג'וז מצפון (מתחם בית הספר לשוטרים/גבעת התחמושת ושכונת שיך ג'ראח).
  2. גדוד 71 יבקיע את הקו העירוני באזור שכונת בית ישראל החדשה, ינוע בציר ואדי ג'וז ויחבור במהירות האפשרית לכח המחזיק בהר הצופים.
  3. גדוד 28 יעבור במעבר שהובקע ע"י גדוד 71, ישתלט על השטח השולט על ציר ואדי ג'וז מדרום (מעבר מנדלבוים והחלק הצפוני של העיר הערבית החדשה, יבקיע צירים וייאחז מול שער שכם ושער הורדוס (הפרחים) ועל מוזיאון רוקפלר.
  4. היחידות החטיבתיות יסייעו לביצוע המשימה בהתאם לתפקידיהן.

 

מהלך הלחימה

 

יום שני – 5.6.67

 

 

יום שלישי – 6.6.67

 

 

יום רביעי – 7.6.67

 

 

מיום חמישי - 8.5.67 עד יום ב' - 12.7.97

 

החטיבה מועברת לפיקוד הצפון, מתכננת ומשתתפת באופן חלקי בקרבות לכיבוש הגולן, חוזרת ביום א' לירושלים ומקיימת ביום ב' מסדר סיום הלחימה ושחרור על רחבת הר הבית.

 

אחרית דבר

 

האויב

 

מול חטיבה 55 לחמה חטיבת עילית בדואית של הצבא הירדני, בלחימתה היא גילתה אומץ רב, דבקות במטרה ועקשנות. תוצאות תכונותיו אלה של האויב השאירו את חותמן הכבד במספר האבדות הרב של החטיבה. במשך השנים נוצרו קשרים עם מפקדי החטיבה הירדנית שהסתיימו במפגש משותף בגבעת התחמושת. במפגש זה הביעו הירדנים הערכה רבה ללחימתם של לוחמי חטיבה 55.

 

המחיר

 

קרב חטיבה 55 לשחרור ירושלים היה מן הקרבות הקשים של מלחמת ששת הימים. במהלך הקרב נהרגו 98 מלוחמי החטיבה וכ- 400 נפצעו.

 

הגבורה

 

במהלך הלחימה בוצעו על ידי לוחמי החטיבה מעשי גבורה רבים, אחד מביטוייהם היה במספר העיטורים הגדול שהוענק ללוחמי החטיבה: 14 לוחמים עוטרו בעיטור המופת, 5 לוחמים עוטרו בעיטור העוז, שני לוחמים – סרן מרדכי (מורדי) פרידמן וסמל איתן נאוהעוטרו בעיטור הגבורה.

 

אחוות הלוחמים

 

חווית ההשתתפות של לוחמי החטיבה בקרב לשחרור ירושלים גיבשה מסכת של אחוות לוחמים נדירה, ביטוייה העיקריים נמשכים עד היום והבולטים בהם הינם: