פנדורה

 

במיתולוגיה היוונית פנדורה הייתה האישה הראשונה שעוצבה על ידי זאוס כחלק מהעונש שלו, למין האנושי, על כך שגנבו ממנו את סוד האש. 

פרומתאוס ואפימתאוס היו שני האחים הטיטאנים שלא השתתפו במלחמות, ולכן לא נכלאו. שניים אלה היו אחראים לבריאת האדם ולחיזוק מעמדו, חוכמתו וכוחו בעולם. לכן הם נרדפו לא מעט על ידי זאוס- ראש האלים. פרומתאוס היה האח החכם והאחראי (פירוש שמו: במחשבה תחילה), ואילו אחיו אפימתאוס היה פזיז וחסר אחריות (פירוש שמו: חושב לאחר מעשה). אפימתאוס היה אחראי על מתן תכונה חיובית לכל חיה. אך כאשר הגיע הזמן לתת לאדם תכונה חיובית - לא נשאר דבר. פרומתאוס, אחיו, הרגיש שמכיוון שהאדם עליון לכל החיות האחרות, עליו לקבל מתנה שאין לאף חיה אחרת. לכן פרומתאוס גנב את האש מזאוס ומסר אותה לאדם.

 זאוס התרגז וציווה  על האלים ליצור אישה מושלמת, אך רעת לב וטיפשה, כמתנה מורעלת לאדם. את האישה יצר הפיסטוס, על פי הזמנתו המפורשת של זאוס. היא הייתה עשויה ממתכות יקרות ועדינות. ודמותה הייתה כשל אחת האלות, אבל קטנה יותר, היא הייתה יפה מכל הנשים והוא קרא לה פנדורה. פנדורה קיבלה מספר תכונות מהאלים: זאוס נתן לה חיים, אפרודיטה נתנה לה יופי, קסם וחן, ואפולו נתן לה כשרון מוזיקלי ואת היכולת לרפא.

פרומתאוס הזהיר את אפימתאוס לא לקבל מתנות מהאלים.  "אתה יודע עד כמה מסוכנות מתנותיו של זאוס!" הזהיר פרומתאוס את אחיו אפימתאוס, "אל תיקח מידיו שום דבר!" "אעשה כדבריך, לא אקח!" הבטיח אפימתאוס, האח הפזיז, ומיד שכח את שהבטיח.  יום אחד כשנעדר פרומתאוס מן הבית, הביא זאוס מתנה נפלאה לאפימתאוס: אישה.  "את האישה הזאת הבאתי לך במתנה," אמר זאוס לאפימתאוס, "שמה פנדורה. היא תדע לאהוב אותך, ותעניק טעם חדש לחייך- טעם שלא ידעת מעולם." הטיטאן אפימתאוס לא מקשיב להזהרות אחיו, וכשפנדורה הגיעה אליו הוא התאהב בה והתחתן איתה.

עד אז, המין האנושי חי בעולם מושלם ("גן עדן") ללא דאגות. אפימתאוס אמר לפנדורה לעולם לא לפתוח את הקופסה. את התיבה שמר פרומתאוס בחדר מיוחד בארמונו, והחדר הזה נשמר יום ולילה. בתוך התיבה שמר את כל הדברים המסוכנים והלא נעימים לבני האדם.  "כל שבביתנו הוא גם שלך!" הבטיח אפימתאוס לאשתו. "רק את התיבה הזו לא תפתחי לעולם!" הוא אמר, והראה על תיבת אבן קטנה וסגורה שעמדה בפינה, "היא של אחי פרומתאוס ואיש לא רשאי לפותחה!" "ומה יש בתיבה?" שאלה פנדורה בסקרנות. "אינני יודע מה בתוכה!" "אבל דבר אחד אני יודע: אסור באיסור חמור לפותחה. זה הכול!" ענה אפימתאוס.

התיבה הסגורה לא נתנה לפנדורה מנוח. "מה יש בתיבה הזאת שאסור לפותחה?" היא שאלה את עצמה, "בטח יש בה משהו יקר. אולי איזה כישוף, או תכשיט. ואולי נמצאת בתוכה מתנה ששלח לי הפיסטוס ופרומתאוס, ברוב קנאתו, מסרב לתת לי אותה. כל כך קשה לי להתאפק מלפתוח אותה..."  "אני מוכרחה להציץ לתוכה," אמרה פנדורה לעצמה. יום אחד, כשהייתה לבדה בבית, "רק להציץ, ומיד אסגור!" פנדורה שלחה את ידה אל מכסה התיבה, ופתחה סדק צר. פגעים, תחלואים, כאב, סבל, דבר, עצב, עוני, פשע,  מגפות וייסורים פרץ מן התיבה והתפשט באוויר העולם. פנדורה מיהרה לסגור את התיבה, אבל היא איחרה את המועד. לעולם לא יוכל עוד איש, או אל לאסוף מן העולם את הצער, ולהשיבו אל התיבה.

כששב פרומתאוס הביתה, וראה את פני אפימתאוס ופנדורה, הבין את אשר קרה. "את הנעשה אין להשיב," אמר פרומתאוס בכאב ובכעס גדול, "הצער והכאב לא ירפו עוד מן העולם. אבל בואו נבדוק בזהירות, אולי נמצא בתיבה עוד משהו שיוכל להקל על בני ־האדם המתייסרים". פרומתאוס אהב את בני האדם, ודאג להם מאוד, שכן היו כולם יצירי כפיו. הוא פתח את מכסה התיבה, והציץ לתוכה. ואכן, יצור קטן וחלוש נשאר בתחתיתה, ולא הצליח לצאת. פרומתאוס הוציא את היצור העדין באצבעותיו, ואמר לאפימתאוס ולפנדורה: "הנה, ראו, זוהי התקווה. היא קטנה ושברירית, אבל כוחה רב ועצום. כל עוד יש תקווה לאדם, הוא יוכל לשרוד ולהתקיים למרות כל הייסורים, הכאב והצער. לכן, שמרו עליה מכל משמר, והעבירו אותה הלאה, גם לדורות הבאים."

 

הרוע והפגעים יוצאים מן התיבה.