תסביך אדיפוס

תסביך אדיפוס הוא השם שניתן על ידי זיגמונד פרויד לתסביך, בפסיכואנליזה, בו ילד מאוהב באימו ומקנא באביו, שנתפס על ידו כמתחרה שלו.

התסביך, כאמור, נקרא על שם אדיפוס, מהמחזה אדיפוס המלך, שנכתב על ידי סופוקלס (ומשתייך למיתולוגיה היוונית).

את המונח "תסביך אדיפוס" טבע לראשונה פרויד במאמרו "סוג מיוחד של בחירת אובייקט שעושה האדם" משנת 1910. פרויד מייחס לכל זכר תשוקה מינית לאם וקנאה רצחנית כלפי האב.

פרויד האמין כי חולים רבים לא הצליחו להתגבר על רגשות ילדות רבים שרובנו מצליחים לכבוש; אלה הם האהבה לאם והקנאה לאב. האב הוא המתחרה המיני בפועל או בכוח. כשהתחושות המיניות הילדותיות של הילד כלפי אמו מציפות אותו, הילד מפתח שאיפה למות האב, ופנטזיות על "הצלתה" של האם מידי אביו ונטילת מקומו. דבר שמעורר פחד בלב הילד שמא אביו יסרס אותו כנקמה על רצונו לסלקו, במה שקרוי "חרדת הסירוס". פחד שגורם לו להשלים עם מקומו של אביו בסופו של דבר ולוותר על אהבתו המינית כלפי אימו. נערים, מתגברים בדרך כלל על התסביך על ידי התקת (העברת) רגשותיהם המיניים לנערות בנות גילם.

לפי פרויד, תחושת הריגוש של הילד מתמקדת באיבר מינו. הורי הילד, לדברי פרויד, אינם מרוצים מתשומת הלב המופרזת של הילד לאברו ומאיימים "לקחת אותו ממנו" אם לא ירפה. התוצאה היא שהילד לומד לנתב (לעדן) את יצר המין (הליבידו) שלו לתחושות פחות מאיימות, כמו חיבתו העמוקה להוריו. הוא מתגבר על אהבתו לאם ועל כעסו על אביו, בכך שהוא מזדהה עם שניהם. בדרך זו זוכה הילד באני העליון שלו, ותשוקותיו מודחקות במשך תקופת החביון (חבוי/מוסתר) וחוזרות בתקופת ההתבגרות המינית.

באופן פשטני, על פי התיאוריה של פרויד, ילד הגדל במשפחה חד הורית שחסרה בה דמות אב, יהיה לו קשה יותר להשתחרר מאהבתו הילדותית לאימו, ולפתח קשר נורמאלי עם בנות זוג.

ומדוע קונפליקט אדיפוס? משום שאדיפוס הוא גיבורה הטראגי של אגדה יוונית אשר בלא יודעין הרג את אביו ונשא את אימו לאישה. פרויד האמין כי בשלב הפאלי, כל ילד מתנסה בכאבו של אדיפוס: הוא אוהב את אימו ושונא את אביו המתחרה בו וגוזל אותה ממנו. עם זאת, למרות שנאתו של הילד לאביו המתחרה עמו, הוא מעריך ומעריץ אותו, מכיוון שהאב נתפס בתודעתו כמפרנס וכמגן, כסמל הכוח שהוא רוצה להזדהות עמו. הילד מתלבט ברגשות מעורבים אלה עד שהם מתיישבים בלחץ חרדת הסירוס.

על פי פרויד נטיית הלבידואל של בן המין השני, מלווה בהתנגדות ובאיבה להורה, בן אותו מין, שהילד או הילדה רואים בו מתחרה, ומולידה את קונפליקט/תסביך אדיפוס אצל הילד ואת קונפליקט/תסביך אלקטרה אצל הילדה. פתרון הקונפליקט האדיפאלי שונה בקרב ילדים ובקרב ילדות שכן האנטומיה שלהם שונה. לזה יש פין ולזו פות. פתרון קונפליקט זה הוא הסיבה על פי פרויד להיווצרות הבדלים בין המינים - בחוזק האני העליון וברמת ההתפתחות המוסרית.

כאשר הילד המשתוקק לאמו והמקנא באביו מגלה לראשונה, כי לילדות ולנשים אין איבר מין זכרי, הוא מתחיל לחשוש לאבדן איבר המין שלו. הוא חושש שאביו מבחין בקנאתו ובתשוקתו ועלול לנקום בו באמצעות סירוס. חרדת סירוס זו גורמת לילד  להדחיק את תשוקתו אל אימו ולהזדהות עם אביו, בעל איבר המין הגדול משלו. באמצעות ההזדהות עם האב, שפרויד כינה אותה בשם הזדהות עם התוקפן, פוחתת חרדת הילד מפני נקמתו של האב, שכן הילד מאמין שהאב לא יעניש משהו הדומה לו כל כך. לדברי פרויד פתרון זה של הקונפליקט הפאלי גורם להתפתחות "אני עליון" חזק ולהזדהות עם תפקיד המין הגברי. הזדהות זו גורמת להפנמת הערכים המוסריים והנורמות החברתיות של האב, ובאמצעותם הפנמת ערכים ונורמות של התרבות בכלל. כך מתפתח המצפון, שהוא אספקט של האני העליון המייצג את האיסורים והכללים.

המושג המקביל אשר מתייחס לבת החושקת באביה נקרא: תסביך אלקטרה.