היפוך תפקידים – סכנה   "ילד הורי "

 

במשפחות חד הוריות רבות הנעדרות מדמות אב, מתקיים היפוך תפקידים שבו תופס הילד מעמד של בן זוג ומשלים בנוכחותו את דמות האב והבעל החסרה. אך לא רק במצבים קיצוניים של משפחות נטולות אב או אם נוצרת סיטואציה בעייתית שבה הילד נאלץ ליטול אחריות על הוריו ולהקריב את התפתחותו האישית למענם. לא פעם אפשר להיתקל בתופעה של דינאמיקה מסוימת בין ההורים לילד, כשהיא מלווה בתלות קבועה מצד ההורה, ויוצרת סוג של ילד הורי.

 

אובדן הילדות- אביב נוף, פסיכולוג קליני ומרכז הוראה בקורס פסיכולוגיה התפתחותית ב"אוניברסיטה הפתוחה", אומר שילד הורי הוא ילד הנוטל על עצמו תפקידים הוריים. הכוונה היא למערך תפקידים המצופים מההורה מבחינה נורמטיבית: לטפל, להאכיל, לגלות אחריות, להקשיב, לכוון ולהעניק. מרבית הילדים אינם מסוגלים לקיים את מערכת המטלות הזאת, לא רק מבחינה חברתית, אלא גם מבחינה פסיכולוגית התפתחותית, מאחר שטרם הגיעו לבשלות הנפשית הנדרשת לצורך כך. לכן, לדברי נוף: "ילד המשגיח על הוריו, מטפל בהם ומעניק להם תמיכה מוגזמת, אינו ילד קונבנציונאלי, אלא ילד שקיבל במשפחתו מעמד של הורה. מעמד זה אומץ על ידי הילד עצמו, הותנה לו על ידי המשפחה, או נרכש בשל נסיבות שחייבו אותו לנהוג בדרך מסוימת כדי לשמר את מקומו בבית". נוף מבהיר כי ישנם הורים המאותתים לילדם על ההזדקקות הזאת, ומולם ישנם הורים הדורשים אותה באופן רשמי ומפורש מהילד, בהפילם עליו מטלות ומשימות כבדות בלי פרופורציה לגילו. "כמובן שרצוי שהילד יגלה אמפתיה, יעזור להורה ויעזור בבית, אך אסור לתת לתופעה לחרוג מהגבול הנורמטיבי", אומר נוף ומדגיש כי הילד זקוק לילדות שלו, וכי עול הבגרות יכביד על כתפיו בשלבים שבהם הוא עדיין אינו בשל לשאת אחריות אדירה שכזאת.

 

בגרות מדומה- את מצבו של הילד ההורי מכנה נוף בשם "בגרות מדומה". לדבריו, במקרים אלה הילד אינו באמת בוגר כפי שהוריו נוטים או רוצים לחשוב, אלא מי שסיגל לעצמו מערך התנהגויות בוגרות. "ילדים מתפתחים בעצמם תכונות של דאגה ורגישות להורה, לפעמים על בסיס הישרדותי. הילד לומד שעל ידי טיפול בהורה הוא מקבל ממנו יחס, זוכה לפידבקים חיוביים וחש רצוי. זוהי בעצם מעין קבלה מותנית של הילד". ילד הורי בדרך כלל אינו מטפל בהורה טיפול פיזי בלבד. הוא יכול גם להקשיב לצרותיו, ליטול על עצמו אחריות ולגלות בגרות נפש שאינה מצופה מבני גילו. "מצד אחד, יש בכך משהו אמפתי ואחראי, משום שהילד יכול להרגיש את האחר", אומר נוף. "אך כשהתופעה מתרחשת בצורה מוגזמת, והאחריות והסמכות שניתנות לו הופכות להיות תלותיות, היא פוגעת בהתפתחותו האישית, גוזלת ממנו כוחות או מביאה אותו למקום שאין הוא אמור להיות בו. ילדות אמורה להיות נטולת אחריות".

נוף מצביע על כך שהורים מסוימים אף מנצלים מבלי משים את בגרותו של הילד, ולא חושבים על ההשלכות הנלוות לכך. לדבריו, המחיר שהילד משלם על הפיכתו למבוגר טרם עת הוא כבד. "הילד לא יהיה פנוי למשימות ההתפתחות של עצמו", אומר נוף. "הוא עלול לזנוח חלקים שלמים בהתפתחות, כיוון שאינו מקבל הכוונה או תמיכה מההורה". אין ספק כי מעל הכל מדובר בעיוות יחסי הורה וילד. "הילד לומד משהו מעוות על העולם. לא מתקיימים כאן יחסים הדדיים בין הורה לילד. הילד נותן הרבה יותר ממה שהוא מקבל ולעתים אף מוחק את עצמו. הוא מורגל להיות זה שנותן ותומך, וייתכן כי בעתיד יתקשה לנהל מערכת יחסים הדדית".

היפוך תפקידים בבית עלול, כמובן, לנבוע מבעיה זמנית – למשל, כאשר הורה חולה, מובטל או שרוי במצב נפשי מעורער. אולם ברוב המקרים, מדובר במצב מקובל וקבוע בבית, שנובע על פי רוב מחוסר תשומת לב של ההורה לפגיעה הנובעת מן התלות שלו בילד. מצב כזה יכול גם להתרחש ממניעים של אנוכיות ואגוצנטריות, כשההורה חושב רק על עצמו ומתקשה לראות את הצד של הילד. במקרים אחרים, ההורה שוכח את גילו של הילד ומתייחס אליו כאל דמות בוגרת לכל דבר.

מרים רביבו, יועצת חינוכית ומנחת קבוצות הורים, מסכימה כי לעתים הילד מתגייס בעצמו למקום שבו הוא משמש כדמות הורית עבור הוריו.לדבריה, במקרים אלה מזהה הילד חוסר אונים ואוזלת יד של הוריו, ולכן חש אחריות להציל את המצב ולהחליף את הוריו. "ילד כזה יכול לשמש כהורה לאחיו הקטנים בהיעדר דמות הורית אמיתית בבית, או כסוכן חיברות להורים במקרה של משפחת עולים חדשים". רביבו מסבירה כי במצבי סיכון – למשל, כאשר האב מכה את האם – הילד חש שהצד החלש זקוק להגנתו, ולכן מתגייס להגנה זו. "אולם לילד אין את כוחות הנפש הדרושים לשם כך", היא מדגישה. בנוסף, לילד הורי יחסר מודל לחיקוי, כיוון שבמובן מסוים הוא מגדל את עצמו ללא אמירה ברורה או יד מכוונת. "ישנם ילדים שלא רוצים להשאיר את אמא לבד, ואפילו ישנים איתה במיטה", אומרת רביבו. "הרגל זה מפתח חרדות וכמובן פוגע בתהליך הנורמלי שלהם". רביבו מתייחסת למצב נוסף ושונה, שבו הילד מפתח דמות הורית על הוריו בכוח, כאשר בביתו נעדרים גבולות ברורים ביחסים השוררים בינו לביניהם. במקרה כזה, ההורים מתחילים למלא את כל גחמותיו של הילד, ודרך מאבקי הכוח חל היפוך בין התפקידים. הילד מקבל כל מה שהוא רוצה מההורים והופך לדמות הדומיננטית ומי שמקבל היתר בעניין השליטה והקביעה מה עושים בבית, ולאו דווקא בלקיחת הנטל על כתפיו.

 

השלכות לעתיד- ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "דיאלוג עם ילדים", מסבירה שישנה נטייה לאח בכור או לילד החזק במשפחה מבין האחים, ליטול על עצמו את התפקיד ההורי. מלבד העובדה שילד כזה מתבגר בטרם עת ונתון בלחץ, כיוון שלילדים אין משאבים להיות הורים, מצביעה ד"ר כצנלסון על השלכות אפשריות נוספות. "לעיתים מופיעות מחלות פסיכוסומטיות (מחלות הפורצות בעקבות מצבי לחץ) אצל ילדים הוריים", היא אומרת. "הילד מקריב את עצמו, מארח חברה להורה ומוותר על פעילויות עם בני גילו, כדי לא להשאיר את ההורה לבדו. הוא עסוק במצוקות ובנושאים המטרידים מבוגרים, מאבד למעשה את הילדות ומאמץ את מועקת המבוגרים בטרם עת". ההשפעות הן לטווח ארוך ורחוק. כמבוגרים, היא מסבירה, ילדים הוריים יתקשו להיפרד מההורה הזקוק להם ועלולים לוותר על קשר רומנטי לטובת הישארות עם ההורה. אחרים יתקשו לנהל מערכות יחסים שוויוניות, כיוון שיצרו קשר הורי עם בן הזוג. ד"ר כצנלסון מתריעה ומציינת כי "חשוב לזהות את הסיטואציה לפני שיהיה מאוחר מדי והטיפוליות בהורה תהפוך לדפוס קבוע", נוף מציע לשחרר את הילד ולתת לו ליהנות ולחוות את ילדותו ללא עול הבגרות. במקרים קיצוניים הוא ממליץ לפנות לעזרה מקצועית. "ההורה חייב להיות מודע להתנהגותו ולהשלכות שיש לה על הילד ועל עתידו".    

 

·        היפוך תפקידים – דור, קורן – הורים וילדים, 221: 70-74, 2006