התלקחות המרד בירושלים

ראש הסיקריים, מנחם בן יהודה, אדם קיצוני בדעותיו שהיה מצאצאיו של ראש הקנאים מימי הנציב קויריניוס, יהודה הגלילי, עלה בראש אנשיו על מצדה, כבש את המבצר, והרג את חיל המצב הרומי ששמר עליו. בירושלים הנהיג את המתמרדים הכהן אלעזר בן חנניה, שהיה בנו של הכהן הגדול חנניה בן חזקיה. אלעזר שכנע את הכוהנים, כי יסרבו לקבל מידי הנוכרים זבח לשלום הקיסר בבית המקדש, כפי שהיה מקובל הדבר מזה שנים. פעולה זו הייתה המעשה ההפגנתי המכריע שהתחיל את המרד נגד רומא.

מעתה ואילך, נשמעו הכוהנים, ועמם העם החפץ במרד בירושלים, לפקודתו של אלעזר, המתואר על ידי יוסף בן מתתיהו כ"בחור עז פנים". המלך אגריפס השני שלח מממלכתו שבצפון תגבורת בת שלושת אלפים איש על מנת לדכא את המרד. חיילים אלו מצאו כי הר הבית והעיר התחתונה מצויה בידי המורדים בהנהגת אלעזר בן חנניה, והתבצרו במצודת אנטוניה ובעיר העליונה, מקום שבו היה מצוי עדיין חיל משמר רומי.

הקנאים הסתערו על החיילים, כבשו את העיר התחתונה (רובעי המגורים של פשוטי העם בירושלים) ואת הר הבית. קבוצות של סיקריים התגנבו לעיר העליונה (האמידה והיוקרתית) וסייעו להשתלט עליה. במהלך הכיבוש הציתו הסיקריים את הארכיון שבו נשמרו שטרי החוב על מנת לגייס לצידם את המוני העם, הללו שגדולים היו חובותיהם לעשירים ובארכיון נשמרו שטרי החוב שלהם. יש הרואים במהלך זה צעד בעל אופי סוציאלי של המרד, של מאבק בין העניים לעשירים, ויש המגדירים זאת כצעד טקטי מחושב. כמו כן הוצתו גם ארמנות אגריפס וברניקי, במחאה על תמיכתם ברומאים ועל הסיוע שהגישו למחנה המתונים. אף ביתו של הכהן הגדול הוצת (הכהונה הגדולה, כידוע, השתייכה למחנה המתונים). המורדים הקנאים השתלטו על מצודת אנטוניה, שם התבצר חיל המצב הרומי, ובארמון הורדוס היו חיילי אגריפס. המורדים הניחו לחיילי אגריפס לפנות את העיר והבטיחו לרומאים את חייהם, אם יצאו מן המצודה ללא נשק.

בשלב זה, תפסו את הנהגת המרד, ראשי השכבות הנמוכות בעם. מנחם בן יהודה, מנהיג הסיקריים ממצדה, הגיע לירושלים ולקח את הפיקוד על המרידה. הוא נהג בגינוני מלכות (מה שמצביע על השאיפה המחוברת של משיחיות מזה ומלוכה מזה), ואף הרג את חנניה, הכהן הגדול, אביו של אלעזר. שלטונו היה קצר ימים ואכזרי. לאחר שהמאיס עצמו על ההמון הירושלמי, התנפלו ההמונים על אנשיו של מנחם. אלה מאנשיו של מנחם שנותרו בחיים, וביניהם אלעזר בן יאיר נמלטו אל מצדה והתבצרו בה. מנחם וסגנו אבשלום ברחו אל העופל ונהרגו שם.

לאחר שביצר את מעמדו מבחינה פנימית, המשיך אלעזר בן חנניה במרידה כנגד הרומאים. הוא שלח אל הרומאים המתבצרים במצודת אנטוניה שליחים, אשר פיתו אותם להיכנע. משנכנעו הרומאים והניחו את נשקם, רצחו אותם אנשי אלעזר, והותירו בחיים רק את מפקדם, מטיליוס (אשר נותר בחיים רק משום שהבטיח להתגייר ונימול). רצח הרומאים לאחר שנכנעו הפך את המאבק למאבק דמים אלים, שבו לא תתקבל כניעתו של צד כלשהו, אלא עליו להימשך עד המוות.