סגנון גותי בינלאומי והרנסנס האיטלקי

אמנות איטליה וצפון אירופה התמזגו בשלהי המאה הארבע עשרה לידי סגנון גותי בינלאומי. אמנים מרחבי אירופה נסעו בין המדינות, דבר שקידם את התפשטות הרעיונות האמנותיים ומיזוגם. גורמים נוספים שסייעו במיזוג הסגנונות הם: עליית הסחר ביצירות אמנות וקשרים חזקים בין חצרות המלוכה באירופה. ניתן לראות בסגנון זה את הרקע להתהוות הרנסנס באיטליה והריאליזם החדש בציור ארצות השפלה. בין המאפיינים של הסגנון הגותי הבינלאומי: פירוט עיטורי, ריבוי צבעוני, לעיתים ציור קווי, פיוטי, לעיתים נטורליזם מעודן. לקראת סוף המאה הארבע עשרה החלו ציירים בארצות צפון אירופה לצייר בעקבות האיטלקים וליצור בציור חלל תלת מימדי, שישכנע את הצופה באשלייתו. הסגנון הגותי הבינלאומי הגיע לשיאו בתחילת המאה החמש עשרה. סגנון זה עבר שינויים במהלך המאה החמש עשרה והם היוו את תחילתה של תנועת הרנסנס:

בארצות השפלה הסגנון התאפיין בעומק של המציאות הציורית, תיאור אובייקטיבי של הטבע, חשיבות לעצמים, ביטול הקישוטיות, משמעויות סמליות לצורות הטבעיות ונושאים יומיומיים ולא קדושים . ברבע הראשון של המאה החמש עשרה, התפשט הריאליזם החדש והגיע עד ספרד והארצות הבלטיות.

במחצית הראשונה של המאה השש עשרה, התקיימו בצפון אירופה הזרם הגותי וזרם הרנסנס זה בצד זה. חלק מן האומנים נסעו לאיטליה ללמוד בה. חלק מן האומנים רצו להכניס את המדע והפילוסופיה המודרניים לתחום האמנות. אך הרנסנס בא לידי ביטוי באופן שונה בצפון אירופה ובאיטליה. זאת משום שבאיטליה, הרנסנס הושפע מן ההומניזם ותחיית הערכים הקלאסיים העתיקים. ואילו בצפון הרנסנס הושפע מהרפורמה הדתית, השבת ערכי הנצרות העתיקים והמרד נגד סמכות הכנסייה.

 

ביבליוגרפיה:

בקט, ונדי (1994). סיפורו של הציור המדריך הבסיסי לתולדות הציור המערבי. (תרגום:סתיו תמי). אור יהודה: הד ארצי (עמ' 54-60, 148).

הסגנון הגותי הבינלאומי (1984). אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול (כרך ד', עמ' 52) ירושלים: כתר.