תיווך: התיאוריה של פוירשטיין על למידה מתווכת

ויגוצקי הדגיש את תפקיד המבוגר בהתפתחות ההכרתית של הילד. כאמור, לדבריו: ההוראה נמצאת בבסיס ההתפתחות האנושית. גישה זו מובילה לניסיונות להגדיר את האינטראקציה שבין הילד למבוגר כבסיס להתפתחותם של כלים קוגניטיביים אצל הילד.

במסגרת זו ויגוצקי מציג בפנינו את רעיון 'שטח ההתפתחות הקרובה' (אותה ה 'רמה' ההכרתית בה נמצא הילד המאפשרת טווח רחב של התערבות חינוכית מצד המבוגר שתביא להתפתחות הכרתית אצל הילד).

מהרעיון הכללי של 'שטח ההתפתחות הקרובה', והשפעת האינטראקציה החברתית על התפתחות החשיבה, מתפתחת התיאוריה של ר. פוירשטיין על למידה מתווכת (פוירשטיין ושות', 1991).

פוירשטיין תופס את האינטליגנציה במובנה הרחב כ -  יכולתו של האורגניזם להסתגל.

ומהי יכולת זו? זוהי היכולת של האורגניזם להתאים את עצמו, להשתנות, בתגובה למצב או גירוי חדש הדורש שינוי כזה.

אם כן, ההסתגלות הנה תהליך דינמי המתאר השתנות שכלית של האורגניזם ממצב אחד למצב שני. ניתן לדבר על  'יכולת השתנות של האדם' כמדד לאינטליגנציה שלו.

מה קובע את מידת ההשתנות של האדם? מידת הגמישות השכלית שלו? מה קובע את יכולתו של אדם להשתנות נוכח חשיפה לגירוי, לחוויה?

פוירשטיין מציע לנו לראות יכולת זו כפונקציה של האורגניזם מצד אחד וגם כפונקציה של האינטראקציה שבין האדם לסביבתו האנושית. לדעתו ההבדל בין האדם לבעל חי ביכולת ההשתנות השכלית שלהם, נעוץ בהימצאותו של המתווך האנושי, בעל הכוונה, שנמצא באינטראקציה עם האדם ומלמד אותו. מתווך זה חסר לבעל החי.

לאדם פתוחים שני ערוצי השתנות: האחד, נגרם ע"י הפגישה הישירה שבין האדם לגירויי הסביבה; זהו ערוץ המשותף לבני האדם ולבעלי החיים. הערוץ השני -  הפגישה שבין האדם לסביבה באמצעות מתווך. האינטראקציה בין האדם והסביבה באמצעות מתווך מחוללת השתנות משמעותית יותר וכללית יותר בטבעה הניתנת ליישום גם למצבים ולגירויים חדשים.

זוהי השתנות מבנית, המבטאת שינוי התפתחותי המשפיע על דרך ההגבה הכללית של האדם. במלים אחרות: קיימים שני ערוצי התפתחות ולמידה: למידה דרך התנסות ישירה עם עצמים, ולמידה באמצעות מתווך.

הנושא המרכזי בתיאוריה של פוירשטיין הנו 'הלמידה המתווכת'. פוירשטיין פיתח במהלך השנים קריטריונים המגדירים את האינטראקציה שבין המתווך לבין הלומד, המנחים את המתווך ליצור דיאלוג פורה עם הלומד כך שבאמצעותו תתפתחנה אצל הלומד נטיות, גישות וטכניקות המאפשרות לו לעצב עצמו ביחס לגירויים עתידיים שונים. אלו הן נטיות המאפשרות הסתגלות, השתנות.

ההנחה המוצעת ע"י התיאוריה של פוירשטיין היא ש 'למידה מתווכת' הנה הגורם האחראי להתפתחותה של גמישות מחשבתית, גמישות המבטיחה שגירוי ישפיע על האדם באופן משמעותי. הלמידה המתווכת יוצרת את הגמישות בהסתגלות לה אנו קוראים אינטליגנציה.

 

למידה מתווכת

למידה מתווכת מוגדרת כ- אינטראקציה בעלת איכות בין האורגניזם ובין סביבתו. איכות זו נוצרת כתוצאה משינויים הנגרמים ע"י המתווך האנושי השם עצמו בין הגירוי לבין האורגניזם הלומד: המתווך בוחר, מארגן, מקציב זמן, קובע את עוצמתו, וחשיבותו של הגירוי.  

המתווך מתאים עצמו לאורגניזם הלומד, הוא מתאים את הגירוי עצמו ללומד: מדגיש חלקים מסוימים שלו, וכן מתאים את האורגניזם הלומד אל הגירוי: מפנה את תשומת לבו של הלומד, מכוונו, וכד'.

מה שנמצא באופן מקרי בטבע, הופך להיות מכוון ע"י המתווך. בכך מתאפשרת פגישה בעלת עוצמה בין האורגניזם ובין הגירוי (באופן טבעי יתכן שהגירוי -  או ממד מסוים שלו -  הנו חלש, או לא בולט). פגישה זו מאוחסנת בזיכרונו של הלומד, ומשתלבת עם חוויות אחרות שחווה ובכך משפיעה על אינטראקציות עתידיות של הלומד עם הסביבה. ניתן לומר שבכך רכש הלומד כלי קוגניטיבי חדש. (בספרה של פנינה קליין, 1986, ניתן לקרוא המחשות ללמידה מתווכת)

המיוחד בלמידה מתווכת אינו בכך שהיא 'מגישה' את הגירוי לילד, ומפנה את תשומת לבו לכך, אלא בכך שהיא מאפשרת למידתן של נטיות, גישות וטכניקות כלליות מתוך החשיפה לגירוי, שישמשו את הילד בחשיפה עתידית שלו לגירויים. ע"י הלמידה המתווכת הילד לומד 'לראות' יותר וללמוד יותר בפגישה עם גירוי עתידי. המתווך מצביע לא רק על הגירוי עצמו אלא על יחסים, הכללות ומהויות הקשורים עם הגירוי. המתווך עובר מהתחום הסנסורי מוטורי, קונקרטי, של סכימת הגירוי, לתחום המופשט של הגירוי. חשיפה ישירה של הילד לגירוי אינה מבטיחה הרחבה כזו של המשמעות הניתנת על ידי הילד לגירוי. המתווך הנו סוכן למידה המכוון עצמו למטרות מסוימות באינטראקציה של הילד עם הגירוי. ללא כוונה זו לגירוי עצמו יש מעט להציע מעבר לתכונותיו הקונקרטיות.

בעזרת המתווך האנושי מתעשר רפרטואר הפעילות ההכרתית של הפרט, מתרחבת מערכת הסכמות שלו (מערכת המשמעויות) וגדל המידע הנרכש ע"י הפרט בכל אינטראקציה עם הסביבה. לא תיתכן הסתגלות ללא למידה מתווכת (התקשורת הקיימת בין הלומד למחנך).

כאמור, פוירשטיין פיתח קריטריונים הקובעים את איכותה של האינטראקציה בלמידה המתווכת והמנחים את המתווך בעבודתו. כאן נמנה 3 קריטריונים מרכזיים בכדי להמחיש ולתת מושג על תיאוריה משמעותית זו:

כוונה והדדיות -  אינטראקציה בין מבוגר לילד יכולה להיחשב כפעולת תיווך רק אם המבוגר הוא בעל כוונה לתיווך, ואם הוא מעביר כוונתו זו לילד. מאידך, הפעולה כפעולת תיווך תתרחש רק אם הילד ייענה להזמנת המבוגר ע"י הפניית תשומת ליבו אליו, ובכך נוצרת  הדדיות. כוונת המתווך ניכרת בשינויים הנגרמים על ידו בכל שלושת המרכיבים של פעולת הגומלין המתווכת: המתווך, הגירוי והילד: המתווך משנה את גוון קולו, ואופנויות התקשורת הלא מילוליות האחרות, כדי לעורר ולמקד את תשומת לבו של הילד ולנטוע בו רצון ומוטיבציה לקלוט את הגירויים. שינוי בהתנהגות המתווך מותאם לרמת הילד ולמצבו. המתווך מודע לתהליכי למידה ולעקרונות דידקטיים ופועל בהתאם. המתווך משנה גם את הגירוי: בוחר, מסנן, בוחר עיתוי, בוחר ממדים להבלטה וכד'. למידה כזו אם תופנם ע"י הילד תגרום לשינוי משמעותי אצלו.

טרנסצנדנטיות -  מרכיב חשוב נוסף של האינטראקציה התיווכית הוא שהתיווך יכוון גם אל מה שנמצא מעבר לגירוי עצמו. כל פעילות תיווכית צריכה להיהפך למעין דגם שבעזרתו מקנה המתווך לילד עקרון כלשהו החורג מעבר לצורך המיידי והישיר של המצב הנתון ומתייחס אל נסיבות ומצבים המרוחקים מה 'כאן ועכשיו' במרחב ובזמן. ע"י הטרנסצנדנטיות המתווך גורם להרחבה של מערכת הצרכים של הילד: הוא 'שותל' בו את הצורך לחרוג מעבר למיידי ולנראה. הטרנסצנדנטיות מאפשרת העברה בלמידה.

תיווך של משמעות -  המתווך מקנה לגירויים ולפעילות הגומלין משמעות שאינה חלק מישותם האובייקטיבית. הטענת הגירויים במטען רגשי- ערכי מעבירה אל מקבל התיווך את מערכת הערכים של המתווך בתחום המוסרי, התרבותי והחברתי- פוליטי. התוצאה היא שנוצרת בילד אוריינטציה בכיוון של חיפוש אחר 'משמעות'. המשמעות מתווכת בדרכים רבות (בחירת החומר, ההדגשות, הזמן המוקדש לנושא מסוים, גוון קול וכד'). התיווך למשמעות מעביר מצד אחד את ערכי המתווך ותרבותו, ומצד שני את הצורך לחפש משמעות בדברים, בחוויות במידע וכד'.

 

ניתן לקרוא ביתר פירוט על למידה מתווכת בביבליוגרפיה המוצעת. חלק מהמאמרים עוסק גם ביישום של ההוראה המתווכת לגיל הגן.

 

ביבליוגרפיה

אגוזי, מ. ופרופ' פוירשטיין, ר. (1987), התיאוריה של הלמידה המתווכת ומקומה בהכשרת מורים, דפים, 6, 16-34

טל, ק. (1997), תורת ההשתנות הקוגניטיבית (תורת התיווך), הד הגן, תשרי.

טל, ק. (1997), השתמעויות חינוכיות של תורת התיווך, הד הגן, כסלו.

טל, ק. (1997), תורת התיווך -  יישומים רגשיים, הד הגן, סיון.

פוירשטיין, ר. (1994), הלמידה המתווכת, הד הגן, כסלו.

קליין, פ. (1986), ילד חכם יותר, אוניברסיטת בר-אילן.

 

Feuerstein, R., Klein, P.S. & Tennenbaum, A. (1991), Mediated Learning Experience (M.L.E), Freund Pub. House, London.