סוגי קשב על פי המשימות עמן מתמודדת מערכת עיבוד המידע:

קשב ממוקד: היכולת להתייחס ולהגיב לגירוי פשוט.

קשב סלקטיבי: היכולת להתייחס לגירוי אחד, תוך כדי עיכוב ההתייחסות לגירויים אחרים בסביבה. כאן נדרשת היכולת להתעלם מהסחות.

קשב מתחלף: היכולת להתייחס בצורה מתחלפת, פעם לגירוי אחד, ובהמשך לגירוי אחר לסירוגין. זהו הבסיס ליכולת הגמישות המחשבתית.

קשב מפוצל: היכולת  להתייחס בו זמנית לשני גירויים שהנם משמעותיים ורלוונטיים למשימה.

קשב מתמשך: זהו מה שאנו מכנים ריכוז. זוהי היכולת לשמר התנהגות עקבית במהלך פעילות מתמשכת. לקשב המתמשך יש שני תתי רכיבים:  vigilance ("דריכות פעילה") וזיכרון עובד, שזו היכולת להחזקה והפעלה מנטלית של חומר. כשאנו מדברים על שני הגורמים הללו ובעיקר זיכרון עובד, אנו מתחילים להשיק לשלב בקשב הנקרא: שלב העיבוד הראשוני.

סוגים או רמות קשב אלו פעילים כל הזמן במקביל בחיינו היומיומיים. לדוגמא, נהיגה במכונית

 

לרגעים, במהלך נהיגה, אנו חייבים להיות מאוד ממוקדים בכביש, על מנת לקלוט אם יש בור או פעילות חריגה או אפילו מכונית בצד הדרך שנראית כמו מכונית משטרה (קשב ממוקד). לעיתים עלינו להתעלם מדברים שקורים מסביב, כגון תחרות העפיפונים על חוף הים, קשת בשמים ביום גשום, ויכוח שמתנהל בכסא האחורי (קשב סלקטיבי), או חלילה, תאונה שהתרחשה במסלול השני. כשאנו לא לבד במכונית, לעיתים עלינו להסיט את תשומת הלב מדבר לדבר, כמו למשל משיחה עם הבעל/האישה, לשאלות של הילדים היושבים מאחור, ושוב חזרה לשיחה (קשב מתחלף). לפעמים, בלית ברירה, יש צורך להתייחס לשני דברים אלה במקביל וגם לא לפספס את הפנייה החשובה בכביש או לשמוע את דיווחי הרדיו בכדי להחליט מהי הדרך המתאימה ביותר (קשב מפוצל). כל זה מתרחש לאורך הדרך, לעתים הארוכה מאוד, ללא הפסקות וללא הפחתה ברמת הקשב או בתהליכי החשיבה השונים הכרוכים בכך (קשב מתמשך). (מימראן, 2002)

 

אם כן: 'קשב' מתבטא במיומנויות קוגניטיביות המאפשרות לאדם לקלוט מידע רלוונטי באופן כזה שמאפשר עיבוד, הסקת מסקנות ופעולות עתידיות המותאמות לדרישות הסביבה.

הקשב עצמו מווסת על ידי מנגנון פיקוח ומאפשר התאמה לדרישות המשימה; הקשב יכול להיות ממוקד, סלקטיבי, מתחלף, מפוצל ומתמשך.