הדמיון בין התפתחות קוגניטיבית ובין התפתחות קוגניציה חברתית

חוקרים שונים העלו את השאלה הבאה: מה ההבדל בין התפתחות קוגניטיבית בכלל לבין התפתחות קוגניטיבית חברתית? האם ההתפתחות היא דומה? פליבל (Flavell et al, 1993, pp. 179-183) מביא לנו את סיכום הרעיונות שהועלו ע"י חוקרים שונים:

ישנן סיבות רבות לצפות למהלך דומה של התפתחות בשני התהליכים שהאחד המוביל להבנה גוברת של המציאות והשני להבנה חברתית.

·        מִשֶטָח הפנים כלפי העומק

ילדים מתייחסים תחילה למה שנראה ורק מאוחר יותר מסוגלים להסיק על תהליכים שאינם נראים; כך לגבי תופעות בעולם הפיסי וכן בנושאים חברתיים. ההתייחסות למה שנראה למשל, קודמת להבנה של מה שמסביר את הנראה.

מתי לדעתכם ילדים יכולים להבין שחיוך אינו מראה בהכרח על שמחה, או שכעס אינו מראה בהכרח על חוסר אהבה?

ילדים צעירים שבויים במראיתם של דברים ואינם מתייחסים למציאות שאינה נראית. עם הגיל אמת זו משתנה והילד מתוודע לעולם פנימי בלתי נראה שניתן להסיק עליו מתוך נתונים שונים של המציאות. העולם המיוצג אז הופך לרב כיווני ורב משמעי.

·        מהבולט לנסתר

 ילדים צעירים מתרשמים בד"כ מאלמנטים בולטים של מצבים או גירויים, ופחות מתייחסים לאלמנטים שאינם בולטים שלפעמים משמעותם היא קריטית להבנת הסיטואציה כולה. התפתחות יכולת הסיעוף משחררת ילדים מהסתמכות על הבולט.

·        שימור

נושאים בהם נדרשת יכולת שימור קיימים גם בתחומים החברתיים: התפיסה של מושג 'זהות', 'אופי', 'דמות',  'אישיות', 'תפקיד חברתי', 'מיניות' וכד'; ההבנה שמושגים אלה מייצגים מהות שאינה משתנה לאורך זמן, נוכח גילויים שונים ובמצבים שונים. הילד הבוגר מסוגל להתייחס לאישיות חברו ולהבין שהתנהגות ספציפית יכולה להיות פרי של מצב רוח חולף. 

מתי (באיזה גיל) ובאילו שיעורים ניתנות לילדים משימות הכוללות תיאור של דמות, קווי אופי וכד'?

·        חשיבה מופשטת והיפותטית

חשיבה חברתית בוגרת מצריכה יכולת הפשטה גבוהה: היכולת לחשוב על קבוצות, חברות, תפקידים, מוסדות, אחריות, זכויות, מוסר, דת, פוליטיקה וכד', וכן חשיבה היפותטית על מצבים שונים, מציאותיים ועתידיים במהלך דיון עקרוני.

·        טעויות קוגניטיביות

בשני התחומים נראה נטיות נפוצות לטעות. הבולטת שבהן: הנטייה לאגוצנטריות (ראייה צרה וחד ממדית) שהיא אוניברסאלית. נטייה זו מוזנת ע"י העובדות הבאות-

אנו תמיד 'שומעים' את צרכינו, רגשותינו, כאבנו .. בקול הרבה יותר רם;

אנו איננו יכולים 'לכבות' את נקודת מבטנו כאשר אנו קשובים לזולת;

אנו שבויים ברגש עכשווי: גם כאשר אנו מנסים להרגיש איך הרגשנו אתמול זה יקשה עלינו אם כרגע אנו מרגישים אחרת;

אנו חווים את נקודת מבטנו באופן ישיר, בעוד שאת זו של הזולת אנו חווים באופן בלתי ישיר, מוסק; נקודת מבטנו היא זמינה לנו ביותר ואין אנו צריכים לטרוח לגלותה.

לכן נאמר שהאדם תמיד נמצא בסיכון גבוה כאשר מדובר על 'אגוצנטריות'. ניתן לתאר את האגוצנטריות האנושית כמגבלה טבעית של עיבוד מידע. עם זאת  נראה ירידה באגוצנטריות עם ההתפתחות (רגשית וקוגניטיבית) ועם תרגול נאות בלקיחת נקודות מבט שונות.

מורה הבאה לפשר בין שני ילדים ניצים המרגישים פגועים, כל אחד מסיבה שונה, עומדת בפני מצב בו כל אחד מהילדים קשוב בעיקר לעצמו. על מנת לגרום לכך שהילדים יפתחו להקשבה לזולת יהיה צורך להרגיע (לכבות את הווליום הרגשי הפנימי), ליידע, לשתף וכד'. 

·        הבנת כללי המשחק

בוגרים הם הרבה פחות תמימים ביחס לעולם החברתי, כפי שגם ביחס להבנת המציאות הפיסית. עם הגיל גוברת הבנת החוקיות הקיימת בעולם החברתי. עם השנים ילדים מתחילים להבין נורמות התנהגות ולא רק להתנהג על פיהן; הם מתחילים להבין את תפקידן של הנורמות בשמירת הסדר החברתי ורווחת הפרט. הם מתחילים להבין את החוקיות הקיימת ב 'חברות', ומתחילים לעשות הפרדה בין סוגים שונים של חברויות. הם לומדים להבין שפעולה מסוימת יכולה לגרור תחושה מסוימת אצל הזולת, הם מבינים שתחושות מסוימות של הזולת יגררו התנהגויות מסוימות כלפיהם וכד'.

 

תרומת המורים להתפתחויות אלו היא רבה: יכולות קוגניטיביות ניתן לקדם ולתרגל, דפוסי חשיבה ו 'קריאה'  של סיטואציות חברתיות ניתן לפתח ומודעות חברתית ניתן לבנות.

הוראה מודעת תוכל להתכוון למטרות אלו בדיונים בכיתה, בתכנון משימות לבית ובפעילויות לימודיות המתרחשות בשיעור. המטרה היא בנייתה של תפיסה חברתית עשירה ואחראית ופיתוח מיומנויות התנהגות ויכולות קוגניטיביות התורמות להתנהלות חברתית נאותה ובוגרת